ביקור בסינמה סיטי

הקיץ הזה לא נגמר, חשבתי בזמן שצעדתי עם הילדים לעוד יום של פעילות יזומה שכל מטרתה הייתה להעביר עוד יום בדרך לסיום החופש הגדול. לאחר שקיבלתי "לא" תקיף במיוחד מהוריה של אשתי ולאחר שגם הורי טרקו לי את הטלפון בפרצוף כששאלתי אם יהיו מוכנים לשמור על הילדים, הבנתי שאם אין אני לי – מי לי. אספתי את הילדים והחלטתי שהפעם אני זורם. קודם נצא מהבית ואח"כ נחשוב לאן כדאי ללכת. ובכן, אני ממש לא ממליץ לכם על האסטרטגיה הזו להבא. אם אתם חרדים לנפשותיכם, רצוי לתכנן בטרם יוצאים מהבית ולא לאחר שיוצאים.

כבר באוטו הסתמן חוסר החלטיות בנוגע לפעילות המומלצת. בעוד הגדולה רצתה שניסע לסינמה סיטי, הקטן רצה ג'ימבורי. התחמנית ניסתה לשכנע אותו שיש ג'ימבורי בסינמה סיטי וכבר היה נראה שהוא משתכנע, עד שלפתע הבין שבסינמה סיטי אין כלום חוץ מסרטים. "לא רוצה סרט", הוא הודיע בהחלטיות (האמת, אני בהחלט מבין אותו – גם לי היה קשה ללכת לראות סרט במידה והורי היו מדביקים אותי לטלוויזיה גם ככה כל היום). התחמנית הקטנה לא ויתרה: "אבא יקנה לך הפתעה שם", היא הבטיחה וקרצה לי ואני הבטתי בה בפליאה. "על איזו הפתעה את מדברת", שאלתי. "נו אבא, תזרום איתי", היא ענתה. "אתה רוצה לבלות את כל היום בג'ימבורי?". נזכרתי בפעם האחרונה שבילינו בג'ימבורי וסיימנו בחדר מיון, לאחר שהילד החליט לראות מה קורה שקופצים מבריכת הכדורים החוצה ולא להפך והחלטתי לזרום איתה.

הסינמה סיטי הוא מקום בהחלט נחמד, בהנחה כמובן שאתה הולך לשם בכדי לצפות בסרט. לא העמקתי בסוגיה עד שהגענו לשם והבנו שפספסנו את מועדי ההקרנות לילדים. הסרט היחיד שעמד להתחיל היה "רצח מעולם אחר" ואני מודה שלרגע חשבתי להיכנס אליו יחד עם ילדי (בכל זאת, זה היה נראה עדיף מאשר להישאר איתם בסינמה סיטי חסר מעש). אלא שאז עצר אותי השומר, שכנראה לא יודע מה זה לגדל ילדים בקיץ במדינת ישראל: "זה לא סרט לילדים" הוא אמר בחוסר התחשבות, "תצאו בחוץ". סיננתי קללה ויצאתי לחפש פעילות אחרת.

שתי דקות בחוץ גרמו לי להבין שעדיף להיות בפנים. דחקתי את ילדי חזרה לסינמה סיטי והתחלתי לטקס עצה. אפשרות אחת הייתה לנסוע למקום אחר. היתרונות: יש מצב שהקטן יירדם באוטו – כבר ילד אחד פחות להעסיק. החיסרון: יש מצב שהוא לא יירדם – לא רק שהוא ירצה לג'ימבורי, אלא גם יהיה זועם במיוחד אל נוכח העובדה שהפתעה הוא לא קיבל בסוף.  אפשרות נוספת הייתה להישאר כאן ולנסות להעביר את הזמן, עד…ובכן, עד שיקרה משהו. לא חשוב מה. משהו. החלטתי להישאר.

מכיוון שאני מחזיק מעצמי אדם יצירתי, הצלחנו, לפרק זמן מאוד מסוים, להעביר יחד את הזמן בכיף. בהתחלה ניחשנו מאיזה סרט יוצאים האנשים וזה היה די קל (הורים עם פרצוף מיואש – מסרט ילדים שזה עתה נגמר, הורים עם פרצוף מבועת – מהסרט "רצח מעולם אחר"). לאחר מכן שיחקנו תופסת, עד שהשומר מחוסר הילדים הבחין בנו וציווה עלינו להפסיק ולבסוף, החלטנו לשחק מחבואים. ובכן, לא מומלץ.

את הגדולה מצאתי די מהר אבל הקטן משום מה נעלם. הסינמה סיטי הוא מקום גדול ובשעות הקרנת הסרטים הוא יכול להפוך להמוני. הסתובבנו יחד וחיפשנו אותו אולם ללא הצלחה. הילד פשוט נעלם. בזמן החיפוש אשתי התקשרה לשאול איך הילדים נהנים ביום כיף עם אבא (מוזר הקטע הזה – הן תמיד מתקשרות בזמן הכי לא מתאים בשביל לבדוק שהכל בסדר) ונאלצתי לגמגם משהו על כך שאין כאן קליטה. נכנסתי להנהלה וביקשתי לדבר עם אחראי הביטחון. האחראי, כמה לא מפתיע, היה מחוסר הילדים, שלא התרגש מהפאניקה שלי והציע לחפש את הילד בג'ימבורי. "יש לכם כאן ג'ימבורי???" שאלתי בתדהמה.

ובכן, האבידה נמצאה כאשר היא מנסה לקפוץ מבריכת הכדורים בג'ימבורי. "אבא" הוא חייך אלי, "לאן נעלמתם?". ניסיתי להסביר לו שהמשחק מחבואים פירושו להתחבא עד שמוצאים אותך ולא להיעלם לנצח. "אבא, זה בדיוק מה שעשיתי, התחבאתי בג'ימבורי", הוא ענה ומיהר לטפס על חבל שמתחתיו לא היו מזרונים. גם הגדולה כבר נעלמה לה בתוך איזה מתנפח. ישבתי בייאוש על הרצפה וניסיתי להחליט מה עדיף: ג'ימבורי או חדר מיון. מודה שהתשובה לא הגיעה מיד. מה שכן הגיעה היא התחושה שאם הקיץ לא ייגמר ממש בקרוב, משהו לא טוב יקרה. ואם לא לילדים שלי, אז לי.

הטור פורסם ב"גל גפן" ב-21.8.13 – לצפייה לחץ כאן! 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: