בתכנון זה היה אמור להיות ערב מושלם, אם כי היה ברור לו כבר מההתחלה שזה לא יהיה כזה. היה קצת קר בשביל בילוי לילי בים, השמיים היו ריקים מכוכבים והעננים הסתירו את הירח, שממילא היה בחצי תפוקה. החששות החלו לנקר, אבל הוא דחק אותם הצידה והתמקד בהכנות: הוא בדק שוב שלא שכח כלום, העמיס עוד בירה ליתר ביטחון וגם דאג להביא כרית. אלוהים יודע בשביל מה. הוא ידע מה היה רוצה שיקרה, לא היה לו מושג איך לגרום לזה לקרות. עוד בדיקה בוייז ויאללה, לדרך. הלב כבר ימצא את הדרך, מה שצריך לקרות יקרה.
בתכנון זה היה אמור להיות ערב מושלם, אבל הספק המשיך לנקר בליבו. מה הסיכוי שזה ילך כמו שצריך, הוא חשב לעצמו בדרך. למי בכלל יש סבלנות לשכב על החוף, להביט בכוכבים ולשמוע מוזיקה. אנשים רוצים אקשן, מסיבות, ריקודים. אנשים רוצים הוכחה לגוד טיים שהיה להם, כדי שיוכלו להשוויץ ולהראות שהנה, הם יודעים ליהנות. מי בימינו רוצה לרבוץ על החוף, ועוד בלילה? איזה מן בילוי מוזר זה בכלל? מה אפשר לעשות איתו אח"כ בפייסבוק? הרי אם לא העלית תמונה שלך מחייך עם כוס בירה, כשמאחוריך עוד עשרה חבר'ה שמזייפים שמחה, לא ממש עשית משהו.
בתכנון זה היה אמור להיות ערב מושלם, אבל הוא לא היה לגמרי בטוח. יש מצב שחוסר הוודאות הוא הדדי, חשב לעצמו, שגם היא לא בדיוק יודעת לקרוא אותך, שגם היא לא בטוחה. העולם הוא אולי דיגיטלי אבל למרות כל ההתכתבויות, יש כאן עדיין שתי נפשות שצריכות להיפגש, שני לבבות שצריכים לשדר על אותו התדר, שני שאנשים שצריכים להרגיש משהו. את זה שום ווצאפ לא יכול לחבר, שום אימוג'י לא יכול לזייף. או שזה קורה, או שזה לא קורה. אולי לקחת אותה לחוף הים בלילה קריר ללא ירח זה לא הרעיון הכי טוב בעולם. מצד שני, אם יש סיכוי, אחד למיליון, שהיא גם אוהבת לשכב על החול, להאזין לגלים ולהביט בכוכבים, אל תוותר על זה. מקסימום היא לא תאהב, תזעיף פנים ותכעס עליך לנצח על החול שנדבק לה במכנסיים.
בתכנון זה היה אמור להיות ערב מושלם. אבל כשהיא נכנסה לרכב בפנים נפולות, הוא התקשה לראות את זה קורה. "היה לי יום ממש גרוע", היא אמרה עוד לפני שיצאו מהחנייה, והוסיפה עוד כמה "ממש" כדי להבהיר שהאתגר הערב צפוי להיות אפילו קשה יותר מכפי שחשב. הוא הוקסם ממנה כעת, בדיוק כפי שהוקסם בפעם הראשונה שנפגשו. כי גם כשהיא כועסת, היא עדינה, גם כשאין לה סבלנות, היא מחפה על זה ברוך. הוא הביט לרגע בעיניה, שאוקיינוס תכול ושקוף ניבט מהן דרך קבע, והחליט לא לוותר. לא צריך ערב מושלם, הוא חשב לעצמו, ערב מספיק. ואם היא לא תרצה לראות אותך יותר, או תבקש שרק תישארו חברים, תדע שניסית, שהיית אמיתי עם עצמך.
בתכנון זה היה אמור להיות ערב מושלם, אבל החוף היה חשוך והיא יצאה מהאוטו בחשש. הסנסורים שלה עבדו שעות נוספות והוא הרגיש את זה. עוד קצת ומגיעים, הוא הכריח את עצמו לא לוותר. הוא לקח את ידה בידו, אבל עדיין הרגיש את ההתנגדות. הם ירדו לחוף הנטוש. הרוח נשבה ושאון הגלים כמעט ולא נשמע. העננים הסתירו את הירח, שממילא עבד בחצי תפוקה וגם הכוכבים כמעט ולא נראו. הוא פרש את המחצלת, מוכן כבר לקפל אותה ברגע הראשון שיתאפשר ונשכב להביט בכוכבים, מוכן לגרוע מכל.
"בול", היא לחשה ונשכבה לידו, "אני לא צריכה שום דבר יותר מזה". למשך כמה דקות הם לא החליפו מילה, רק הביטו בירח. המוזיקה הייתה נעימה, המים היו חמימים ואפילו האלכוהול היה במינון הנכון. הוא גישש אל ידה והרגיש כיצד הלב שלו מוצא אט אט את התדר של הלב שלה, עד לכיול המושלם. הם לא היו צריכים לדבר, לא להתכתב ולא להסתמס. רק להרגיש. כל הדברים היפים באמת, הוא חשב, מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב, האוהב, הפועם בקצבו של הלב. ואת זה, שום דבר לא יכול לזייף.
בתכנון זה היה אמור להיות ערב מושלם. התכנון עבד.
יושב על הגדר 