Category Archives: פוליטיקה

על משתמטים ומקלטים: תגובה לקיפניס ורשף

אצל מי נמצאת האמת? אצל אנשים כמו ניר קיפניס, שטוענים שצריך להפוך את אלו שלא משרתים בצבא לאזרחים סוג ב', או אצל אנשים כמו נועם רשף, שטוענים שיש לשחרר משירות כל אזרח רגיש, כדורגלן בפוטנציה או סתם זמר? שניהם אומרים דברים נכונים. שניהם מדברים על מצוקה אמיתית, על בעיה שאין לה פיתרון ושגם אם יהיה לה אחד כזה, מישהו תמיד יצא מקופח ממנו. שניהם צודקים.

לעניות דעתי, קיפניס צודק יותר.

כי אם לא נקבע פרמטר באמצעותו נוכל להעניק תמורה כלשהיא על השירות בצבא, במוקדם או במאוחר פשוט לא יהיה לנו צבא. הבעייה היא לא בפאשיזם, מקארתיזם, או דיקטטורה, כפי שמספרים לנו כולם. הבעיה היא בחוסר השוויון המשווע הנוצר בין האזרחים: כיצד מתגמלת המדינה את אלו שמשרתים אותה? כיצד היא גורמת להם להרגיש לא פראיירים? המדינה לא פשיסטית וגם מקארתי עדיין לא מתהפך בקברו. המדינה מנסה למצוא דרכים להפוך את השירות הצבאי למתגמל והיא מנסה לעשות זאת כיום על ידי פגיעה באלו שלא שרתו. זה פיתרון עקום, אבל נכון במהותו. אינך רוצה לשרת? זה בסדר. באמת. אבל אל תצפה לאותם התנאים כמו אלו שכן שרתו. קח זאת בחשבון שעה שאתה צועד לקב"ן, בדרך אל הפטור המיוחל.

מרגש לשמוע שהצבא משחרר משירות אנשים רגישים. מרגש לשמוע שהוא נותן פטורים לזמרים וכדורגלנים צעירים. בעיקרון אני אפילו בעד. זמרים וכדורגלנים תורמים למדינה גם כן, בדרכם. אבל הפטור הזה הופך לנחשק משנה לשנה. גרוע מכך: הוא הופך למקור לגאווה לאנשים, המשתמשים בו בכדי לקדם את עצמם, את הקריירה שלהם ואת חשבון הבנק שלהם. אנשים מתגאים בפטור שקיבלו, מספרים בגאווה מה עשו כדי להשתמט וכמה כסף הם עשו בזמן שאחרים שרתו בצבא. חוסר השוויון זועק, בייחוד על רקע מה שעברנו כאן רק לפני שנה.

אם היה מדובר במספרים בודדים, ניחא. אבל מדובר במספרים שהולכים וגדלים משנה לשנה. הילדים האלו הולכים אח"כ לכוכב נולד, והופכים לדוגמא ומופת לאלו שצריכים להתגייס. כולנו מסכימים, ללא קשר לדעות פוליטיות, שמדינת ישראל צריכה צבא. רצוי שיהיה גם חזק. מה נעשה ביום שיהיו יותר פטורים ממתגייסים? היום הזה לא רחוק וזו הבעיה לה כולם מנסים למצוא פיתרון. בעוד שרבים מנפנפים במונחים כמו פשיזם, יש כמה שמנסים גם לתת לה פיתרון. וזה גם ההבדל, לדעתי, בין שני הכותבים.

אל תבין אותי לא נכון נועם. אני חושב שגם אתה צודק. המדינה צריכה למצוא פיתרון שלא יקפח אף אחד. אבל בוא תציע פיתרון כזה, שיתמודד עם מורכבות הסיטואציה, שייתן פטור אמיתי (ומוצדק) לאלו הזקוקים לו, אולם לא יהפוך לפטור גורף עבור כל אחד מאלפי המשתתפים הפוטנציאליים של כוכב נולד 6. הפיתרון שהציע קיפניס מקובל עלי שכן הוא מאפשר לכל אחד להשתחרר מהצבא, לעסקיו הוא, בידיעה כי זה עשוי לפגוע בו בעתיד. כמובן שיש לעשות זאת ברגישות, תוך התחשבות בצרכים של כל אחד המבקש פטור. אוסיף שתי לירות משלי ואומר כי רצוי להקים מנגנון שיאפשר לאותם פטורניקים לבחור בעבודות שונות אחרות שיהיו שוות בסוף לשירות מלא (משהו בסגנון שירות לאומי). אבל אני חושב שאפילו אתה תסכים איתי שהמצב הקיים, אותו אתה מנסה להנציח תוך שימוש ברטוריקה קצת מפחידה, אולם ללא מתן פיתרון אמיתי, אינו יכול להמשך.

תשובה לחלי גולדנברג. וגם לבועז כהן

 

ראשית, תגובה קצרה לחלי גולדנברג, שסיפרה על גירוש מבקשי המקלט מאריתריאה. עם כל האמפטיה שיש לי לנושאי זכויות אדם, ועם כל הצער והגינוי לדרך בה הם גורשו, מדינת ישראל איננה יכולה ואיננה צריכה להפוך למדינת מקלט לכל הנדכאים, המסכנים והמגורשים של מדינות העולם השלישי! ספק אם דעת הכותבת הייתה זהה, אם היו אלו 6 פלסטינים. הרי הם לא גורשו כי הם הגיעו מאריתריאה – הם גורשו כי מדינת ישראל איננה יכולה לאפשר לשוהים בלתי חוקיים להתנחל בשטחה, ואין זה כלל משנה מהיכן הגיעו. מאות פלסטינים מנסים מדי יום להסתנן לשטחה של מדינת ישראל עם טענות זהות לחלוטין. במה שונים אלו מאלו? כשם שאנו נלחמים באלו, המנסים לתפוס את פרנסתנו ומהווים סכנה לנו, לילדינו ולרכושנו, כך אנו צריכים להלחם בכל שוהה בלתי חוקי אחר, המבקש להתנחל אצלנו. למה? כי עניי עירך קודמים!

 

מצבה החברתי של מדינת ישראל בכי רע וכספה של המדינה אמור ללכת למקומות שם צריכים אותו, ולא למימון בתי הסוהר והמכלאות בהם מוחזקים השב"חים הללו. אנחנו גם יודעים טוב מאוד כי ברגע שהם יכנסו לאחד מבתי הסוהר הללו, הם לא יצאו ממנו כל כך מהר, תודות לבירוקרטיה הישראלית הידועה עליה אנו משלמים מכיסנו מדי יום. ואם המדינה (שזה אומר אנחנו) תממן להם עו"ד צעיר ומוכשר, הם אפילו יוכלו להשתחרר יום אחד. הם יחלו לחפש תעסוקה, שתבוא, מן הסתם, על חשבון מישהו אחר. במידה ולא ימצאו עבודה ולא יוכלו לזכות בדמי אבטלה, רובם יפנו לפשע. האם יש למשטרת ישראל יכולת להלחם גם בהם? האם לנו יש יכולת לממן זאת? כהורה להורה, אני חייב להקשות גם בנושא זה: אם היית גרה נניח בדרום, האם לא היית חרדה לדעת ששוהים בלתי חוקיים מאריתריאה מסתובבים בקרבת בית הספר בו לומדת הבת שלך? האם היית עדיין מאפשרת להם להיכנס למדינה ואף נותנת להם מקלט רק בשם זכויות האדם?

 

אני מגנה את השימוש בכוח באשר הוא אבל מצדיק את המדיניות שנוקטת מדינת ישראל בנושא זה. רבים הם החלכאים והמדוכאים המנסים לתפוס טרמפ על הדמוקרטיה הבירוקרטית להחריד של מדינת ישראל ולמצוץ ממנה כספים שאין ביכולתה להפנות לסקטורים אלו. השימוש בכוח הוא אמנם אכזרי ודורש גינוי אבל החיילים שעושים את עבודתם בגבול יודעים כי אם לא יפעילו אותה, הסיכוי כי 6 האזרחים הללו יעזבו את המדינה יום אחד הוא אפסי. ואם הפעילות שלהם מונעת ממבקשי המקלט להיכנס לתחומה של מדינת ישראל ולהשתמש בדמוקרטיה ובבירוקרטיה הישראלית כתירוץ להתנחל אצלנו, אני אבלע את הרוק שיציינו זכויות אדם, אחוויר שיזכירו לי את השואה אבל אצביע בעד המשך פעילותם השוטפת. כי להיות פעיל זכויות אדם זה אמנם יפה ונחמד, אבל לא כשזה מגיע על חשבון הפרנסה שלי, או הביטחון של הבת שלי.

 

מנושא לנושא באותו נושא, נדמה לי שראוי להתייחס בפוסט זה גם לרשימה של בועז כהן, גורו המוזיקה שלי. בסוציאליזם אין שום דבר רע כל עוד מבצעים אותו כהלכה ובמדינת ישראל, מדיניות הסוציאליזם של מפא"י כבר איבדה מזמן את כיוונה ואת יעדיה ופינתה את מקומה מן העולם, בעיקר בגלל העובדים עצמם ולא בגלל המעבידים שלהם. ספק אם מרקס חשב שיגיע היום והעובדים יהיו אלו שינצלו את מעבידיהם. נדמה שגם אוון לא העריך שהעובדים יסרבו לצאת ולעבוד בגלל ששכרם מובטח, או בגלל שדמי האבטלה שלהם מובטחים. ספק אם אבות הסוציאליזם חשבו כי הסוציאליזם ימות בגלל העובדים, ולאו דווקא בגלל המעבידים. הסוציאליזם מת כי העובדים הרגו אותו, כי המדינה הבינה שאין ביכולתה לממן את כ-ל אזרחיה וכי היא חייבת לעודד אותם לצאת לעבוד.

 

הסוציאליזם אינו מועיל לכלכלה של מדינת ישראל ואת זה לא רק אני אמרתי. הסוציאליזם אולי טוב ביסודו, הוא אולי טוב במדינות אחרות, אבל בישראל פג תוקפו. הוא היה טוב למדינה שפעם הייתה כאן – למדינה שדגלה בערכים של עבודה קשה, סולידריות ואחווה. אבל הוא לא טוב למדינה שהפכנו להיות – מדינת ה"סמוך", מדינת ה"חבר דואג לחבר", מדינה המנוצלת לרעה על ידי העובדים, מדינה בה אנשים מתחזים לחולים ונכים בכדי שלא לצאת ולעבוד. יבואו אלו שיגידו כי יש כאן ביצה ותרנגולת: הרי אי אפשר לדעת האם הקפיטליזם גרם למדינה לשנות את עורה, או שמא היה זה הסוציאליזם. אומר רק זאת: לא הקפיטליזם הביא את מדינת ישראל למצב של פשיטת הרגל בו הייתה לפני מספר שנים. הייתה זו המדיניות הסוציאליסטית שעשתה זאת, מדיניות שבסיסה טוב אמנם, אבל התפתחותה הגיעה למימדים מפלצתיים. מהבחינה הזאת, הקפיטליזם "האכזר" פרץ לדלת פתוחה ומיגר את החולי והניוון שהשתלטו על המדינה כתוצאה מהסוציאליזם. הוא אמנם הביא עימו מחלות אחרות, קשות לא פחות, אולם בטווח הקצר (וגם בטווח הארוך), הוא פתח עבוד מדינת ישראל פתח מילוט לעתיד מבטיח יותר.

 

בכל טוב יש גם רע. גם לקפיטליזם יש את המחלות שלו וגם מנהיגיו אינם חפים משגיאות וטעויות, בטח ובטח אל מול יריביהם הסוציאליסטים. אולם נדמה כי בעת הנוכחית, מדובר בשיטה טובה יותר להמשך הצמיחה התקין של מדינת ישראל. כבודה של השיטה הסוציאלית במקומו מונח. היא תרמה להתפתחות המדינה והיית נכונה מאוד בשנים הראשונות שלה. אולם זמנה עבר, כמו שגם זמננו יעבור יום אחד. העולם נע קדימה ואם לא נאמץ את השינויים שהוא מכתיב לנו, שכוללים מפעם לפעם גם הקרבת קורבנות, לעולם לא נוכל לשמור על הקצב ונמשיך להשתרך מאחור.

 

 

לא נמאס כבר ממבקר המדינה?

 

ישבתי לפני כשנה וחצי עם דמות בכירה בעולם המשפט לפגישה מעניינת בה דנו, בין היתר, גם במינויו הממשמש ובא של השופט בדימוס לינדנשטראוס למבקר המדינה הבא. "למה שאתה לא תציע את מועמדותך למשרה?" שאלתי בתמימות. "עזוב", הוא ענה, "אין לי סיכוי מול לינדנשטראוס. הבנאדם הכין את עצמו כבר מספר שנים לתפקיד הזה. לשונו נדחפה בכל מקום אפשרי שיקדם אותו לשם. שנינו שופטים אבל בפוליטיקה הוא כמה דרגות מעלי". שאלתי את ידידי באשר לסיכויי ההצלחה של לינדשטראוס כמבקר המדינה. "התפקיד תפור עליו", הוא אמר לי, "הוא כל כך אוהב את התקשורת, כל כך אוהב לראות את עצמו בכותרות. אתה תראה שהוא יהיה עסוק כל כך בפוליטיקה ובתקשורת עד שלבסוף עוד יתגעגעו לשופט גולדברג שהיה בתפקיד לפניו". 

מאז עברו הרבה מים בירקון. עברנו מלחמה, ידידי קודם וגם אני המשכתי הלאה. אולם את השיחה הזו לא שכחתי עד היום. נדמה לי שהמשפט "הוא כל כך אוהב לראות את עצמו בתקשורת", הוא זה שמסרב לצאת לי מהראש. מדוע בעצם? מדוע בכלל אנו מתרעמים על תיפקודו של מבקר המדינה? האם בגלל שהוא משנה סדרי עולם ומוציא דוחות מתי שמתחשק לו, או בגלל שהוא אינו עושה את מלאכתו נאמנה?

שתי התשובות נכונות באותה המידה. הבעייה הכי גדולה של מבקר המדינה (בעייה שהוא כלל אינו מודע לה ככל הנראה) היא הזילות שהוא יצר במוסד שהוא עומד בראשו. הדוח השנתי שמוציא מבקר המדינה אחת לשנה היא דוח חשוב, רציני ומעמיק שזוכה גם לחשיפה נכבדה באמצעי התקשורת. הדוח נקרא בכובד ראש ברשות המחוקקת והמבצעת, כיאה לדוח שמשקלו כה כבד (מטאפורית כמובן, שכן אין לי מושג כמה הוא שוקל במציאות). אין גם אפשרות להתעלם מקיומו, שכן הוא מגיע רק אחת לשנה ומחייב, על כן, התייחסות כוללת של כל הנוגעים בדבר.

כיום, בוחר מבקר המדינה להוציא דוחות אחת לשבועיים בערך, כך שגם מדובר בנושאים מהותיים ביותר, הם מאבדים מהאפקטיביות שלהם בשלב מסויים. זאת ועוד, כיאה לחובב תקשורת מושבע, בוחר המבקר לעדכן את הציבור בדעותיו ומעשיו באמצעות הדלפות לעיתונאים על מושא החקירה והודעות לעיתונות (כך היה במקרה אולמרט, כמו גם במקרים נוספים קודמים). האם הוא באמת מאמין שאנחנו חושבים שאת המידע העיתונאים משיגים בעצמם? האם ראוי כי אדם בעל תפקיד כה חשוב ורגיש יוציא חדשות לבקרים הודעות לעיתונות בהן הוא מביע את דעותיו ("בכוונת המבקר לבדוק התנהלות אולמרט, כפי שנחשפה אתמול בערוץ 10", או המבקר הודיע כי ימנה נציג מטעמו לבדיקת השחיתות במשרד הפנים" ועוד ועוד…)? למי מועילות ההודעות האלו, חוץ מליוקרתו של המבקר? בכל הנוגע לציבור הרחב, נדמה שגם הוא חלוק בדעתו לגבי התנהלות המבקר. מחד, כולם יודעים, כמוני (ועכשיו גם כמוכם), שמדובר באדם רודף תקשורת שלא יבחל בשום אמצעי בכדי להגיע לכותרות. מאידך, מדובר במבקר המדינה, אדם שקשה להאמין כי כותב דוחות רק בשביל להוציא עליהם הודעות לעיתונות לאחר מכן.

בסיכומו של עניין, המבקר אינו עושה את עבודתו נאמנה ומכניס לתפקידו שיקולים זרים המונעים לרוב מאינטרסים אישיים. איני נמנה עם חסידיו של אולמרט אולם התנהלותו של המבקר רק גורמת לי להבין אותו ואת מעשיו. גם אני כמוהו לא הייתי מעביר למשרדו של המבקר שום מידע ולא עונה על שום שאלה שתופנה אלי. יש מי שממונה לבדוק את מחדלי המלחמה וזה לא המבקר וראוי שלא ינסה "לגנוב את ההצגה" מוועדת וינוגרד, וועדה שתוצאות הדוח שלה משמעותיות שבעתיים ממסקנות דוח הביניים שחיבר מבקר המדינה על מצב המקלטים בצפון.