על מותגים ואבנים

הסתכלתי על הסטונס אתמול (4.6.14) ולא יכולתי שלא לתהות אם כך היו נראים הביטלס היום, אלמלא החליט מארק צ'פמן בתחילת שנות ה-80 להתעניין בספרות. האם לנון היה מקפץ כמו ג'אגר, האם מקרטני היה מתמסטל כמו ריצ'רדס והאם גם הביטלס, כמו הסטונס, היו עדיין רלבנטיים ב-2014. כי אם יש משהו שאפשר לומר בוודאות על הסטונס, הרי שלמרות גילם, הם עדיין רלבנטיים. מאוד רלבנטיים. ספק אם לנון היה מאשר הפקעת מחירים כזו, ספק אם היה נותן ידו להתמסחרות השערורייתית. אבל בין היה עושה זאת ובין אם לאו, גם הוא היה ממלא את פארק הירקון, כפי שעשו הסטונס אמול. כי יותר משבאנו לשמוע את הסטונס, באנו לחזות במותג עצמו, מותג שלמרות גילו המתקדם, עדיין לא נס ליחו. ועם ישראל, אתם יודעים, מאוד אוהב מותגים…

גילוי נאות: מיק ג'אגר, על שלל מחלפותיו וקפיצותיו, מעולם לא היה כוס התה שלי. גם קית' ריצ'ארדס תמיד הזכיר לי פיראט יותר מאשר נגן גיטרה. אבל בכל הנוגע לרוקנ'רול, חייבים להודות שעדיין לא קם ההרכב שמצליח להאפיל על הצמד הזה: הם מחוספסים, לא תמיד מדייקים באקורדים ובאופן כללי נראים קצת מסטולים, אבל דם איט, החבר'ה יודעים לנגן! למעשה, הם נראים ונשמעים בדיוק כפי שהיית מצפה שתראה ותישמע להקת רוקנ'רול: חלודה, פוצעת ולא שמה זין. בעוד להקות רוק מודרניות נראות ונשמעות כמו הינדוס סינתטי, הסטונס שומרים על גחלת הרוקנ'רול – הגחלת האמיתית כן – וממשיכים לעשות לה כבוד ברחבי העולם.

 ההופעה אמש לא הייתה חפה מטעויות. הג'יבריש של ג'אגר בעברית היה קצת מיותר (בהחלט היה אפשר להסתפק ב"ערב טוב תל אביב" המסורתי ולהתקדם הלאה) ובאופן כללי היה נדמה שחלקה השני של ההופעה התעלה משמעותית על חלקה הראשון. אבל טיעונים אלו בטלים בשישים אל נוכח השיאים של הערב ובראשם Midnight Rambler, עם דואט המפוחית/גיטרה המעולה בין ג'אגר למיק טיילור ו-Gimme Shalter עם הדואט בין ג'אגר לבין זמרת הליווי ליסה פישר. וכשהמקהלה החלה לשיר את You can't always get what you want והצמרמורת הגיעה, ידעתי שלא שילמתי רק על המותג, אלא גם על מוזיקה טובה, בדיוק כמו שאני אוהב.

 היו כבר שהכתירו את ההופעה כ"הופעת הרוקנ'רול הטובה ביותר שהייתה בישראל". קצת קשה להתווכח עם הטענה הזו (אחרי הכל, כמה הופעות רוקנ'רול כבר היו כאן בשנים האחרונות?) אבל נדמה שאפשר לסכם בסיפוק שהייתה זו הופעה מצוינת, ברמה בינלאומית, שלא רק תקעה אצבע בעין של רוג'ר ווטרס אלא גם קירבה אותנו, לערב אחד, לעולם. זכינו לטעימה מאחת הלהקות הגדולות של עולם המוזיקה מאז ומעולם שלא רק צחקה בפני אלו שטענו כי חובת ההוכחה חלה עליה, אלא גם הוכיחה עד כמה המותג שנקרא הרולינג סטונס שווה כל שקל. כמו שאמר פעם כדורגלן מפורסם: "אין לי מה להוכיח והוכחתי את זה היום על המגרש".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הולי גולייטלי  On יוני 5, 2014 at 6:41 pm

    וחשוב לא פחות , מר תומר , חווית לילה בלתי נשכח שירשם בדפי ההיסטוריה . תחשוב על זה כאילו צפית בהעפלה של ישראל למונדיאל. אירוע חד פעמי. היה על זה גם בתקשורת וגם בטלויזיה 🙂

    • hanantomer  On יוני 8, 2014 at 7:16 am

      היה אכן לילה בלתי נשכח, אם כי ההשוואה שלך עושה עוול להופעה….

      • הולי גולייטלי  On יוני 8, 2014 at 7:30 am

        יותר מההעפלה למונדיאל ?! או יותר מאלון מזרחי ?

  • מיכאל יעקובסון  On יוני 6, 2014 at 3:46 am

    אחרי שיר אחד החלטתי לקום וללכת. היה חם מידי, צפוף מידי ומסחרי מידי. הסטונס עבדו כמו מכונות, ושיחזרו באופן טכני אחד לאחד את ההופעה שראיתי ביוטיוב יום לפני. לא היתה שום יצירתיות על הבמה. בזמן שהקפתי את השטח העצום, הספקתי לשמוע עוד שלושה שירים שלא הצליחו להחזיר אותי למרכז הדשא. היה סתם ובעיקר בזבוז כסף.

    • hanantomer  On יוני 8, 2014 at 7:21 am

      תודה על התגובה! שתי הערות קטנות:
      * להקה בסדר גודל כזה חייבת לעבוד כמו מכונה אחרת המנגנון קורס. זה היה צפוי שישירו את מה ששרו בהופעה שקדמה לכך. לא רואה בכך משהו פסול. כך קורה ברוב ההופעות כיום בעולם.
      * הצלחתה של הופעה כזו לטעמי, איננה נמדדת ביחס לכמות הכסף שהוצאתי עליה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: