רד מעל מסך הטלוויזיה שלי

הדיון סביב קיומן של תכניות הריאליטי הוא אינסופי ובלתי אפשרי. הן מקדמות את המוזיקה הישראלית, אולם חוטאות ברדידות, התנשאות, התמקדות בטפל ועוד 1001 דברים שאין טעם להרחיב עליהן את הדיון. הדבר הנורא ביותר בעיני הוא שהן מעצבות דעת קהל, בעיקר של ילדים קטנים, שרואים בהן חזות הכל. הבת שלי דווקא די מחבבת אותן ומכיוון שאין לנו יותר מדי אלטרנטיבות (מה יש עוד לראות בעידן פלוס חוץ מערוץ 2), אני נאלץ בעל כורחי לאפשר לה לראות אותן. והנה, שוב חוזר הניגון – בשנה שעברה הייתה זו משינה. השנה זהו רמי פורטיס שהצליח להיכנס לתודעה של הבת שלי, דווקא בגלל שבחר להשתתף בפח הריאליטי החדש, ה-X-פקטור.

אוקיינוס של מילים כבר נשפך סביב השתתפותו של פורטיס ב-X-פקטור. גם אני הופתעתי מהמהלך, אם כי השתכנעתי כשהבנתי שמאחורי ההחלטה עמד שיקול כלכלי קר ("זה יעזור לי לסגור את המשכנתא", הוא אמר בלי להתבייש). למה לא בעצם? למה לא לקצור גם פירות פיננסיים מעצם היותך אחד מכוכבי הרוק הגדולים של ישראל מאז ומעולם? רגע לפני שזוהרו מתפייד אל החשיכה, אני בהחלט חושב שאפילו טוב שהוא לוקח חלק בטראש הזה. לא בשבילנו. בשבילו. על הדרך, הוא גם עושה טובה לכל אלו שגדלו עליו ומחפשים עכשיו דרכים להעביר הלאה קמצוץ מהחוויות שספגנו ממנו לאורך שנות ההתבגרות.

Fortis

הבת שלי למשל – לאחר שהתוודעה לקיומה של להקת משינה בשנה שעברה, היום היא יודעת מיהו פורטיס ומהי תרומתו למוזיקה הישראלית. לפני שבועיים היא ניגשה אלי ושאלה שאלה שאין מצב שהייתה שואלת אלמלא עשה פורטיס את מה שעשה: "אבא, אתה יכול לשים לי שיר של פורטיס? אני רוצה לשמוע אותו". ככה פשוט. "למה?" שאלתי, למרות שהתשובה הייתה די ברורה. "כי הוא שופט ב-X-פקטור", היא ענתה. לא כי יש לו מוזיקה טובה. כי הוא בטלוויזיה. מצד שני, היא הייתה יכולה לבקש ממני שירים של משה פרץ והיא לא ביקשה.

האמת, התרגשתי. וזה היה עוד לפני ששמעתי אותה מזמזמת את "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" יומיים לאחר מכן בארוחת הערב. זכרתי שפעם היו לי כמה דיסקים של פורטיס ואצתי רצתי להראות לילדה במי מדובר. חזרתי לתצוגת תכלית בסלון (מסתבר שיש לי את כולם, חוץ מפלונטר) ולאחר בהייה בשלל הדיסקים המצהיבים והשבורים, בחרנו יחד את הדיסק שהיא רוצה לשמוע – "רץ על הקצה", משם השמעתי לה את "משאית פיננסית" ואת "רץ על הקצה". אח"כ עברנו ל-"1900" ושמענו את "אמריקה". המשכנו ל-"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" שמצאנו ביוטיוב, שם הרחבתי על האיש, על כמה אהבתי אותו כשהייתי נער וכן הלאה וכן הלאה. רגע לפני שהיא החניקה עוד פיהוק, החלטתי לעצור.

היו אלו עשרים דקות נפלאות, לפחות בעיני. אני חושב שאין הרגשה טובה יותר מאשר להנחיל לילדים שלך ערכים עליהם גדלת ולהרגיש שזה גם ממש מעניין אותם. וזה לא משנה אם מדובר בספורט, מוזיקה או ריקוד. אם הצלחת למצוא שפה משותפת עם הילדים שלך, אשריך! לי ולמיכלי יש שפה משותפת, שבאה לידי ביטוי לא רק במוזיקה אלא גם בדמיון הפורה של שנינו, באהבה לקריאה ובסלידה ממתמטיקה. כולה בת שבע אבל אני מרגיש שהיא כבר מבינה אותי גם מבלי שאומר לה מילה. אנחנו שומעים ביטלס באוטו, מקשקשים באנגלית בדרך לביה"ס ואפילו מנהלים דיונים ברומו של עולם אודות אירועים דמיוניים לחלוטין (הידעתם שיש גן של תינוקות עם כוחות-על ליד הבית שלנו? אנחנו מתכננים לשלוח לשם את נדב, אחיה הקטן, שנראה שיש לו את כל הנדרש כדי להפוך לגיבור-על). "דפקת לה את הראש", אמרו לי כבר אבל לי זה לא מזיז. כי אני יודע שכשמוצאים את הגשר הזה, המחבר בין שני אנשים, לא ממהרים לקפוץ ממנו או לבטל אותו. בעיקר כאשר מדובר בילדים שלך. וגם אם זה קורה רק בגלל צפייה בתכנית רדודה כמו ה-X-פקטור. לפעמים דווקא מהמקומות הכי בלתי צפויים צומחים רגעי אושר מכוננים, שגורמים לך להיות גאה בילדים שלך.

עברו שבועיים. החלטתי לבדוק האם היא זוכרת את משינה והשמעתי לה בדרך לבית הספר את "מפלצות התהילה". "אבא, אני כבר לא זוכרת ותעביר לשיר אחר בבקשה", היא אמרה. טוב נו, מי אמר שרגעי האושר שלנו צריכים להיות ארוכים במיוחד…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: