בונדינג אב-בן

יום כיפור הוא הזדמנות מצוינת לחזק את הקשר שלי עם הבן שלי, חשבתי לעצמי בזמן שנסענו יחד בשבוע שעבר לחנות האופניים הסמוכה לביתנו בכדי לתקן את האופניים שלנו, לנער מהם את האבק ולהכשיר אותם לקראת אירועי יום כיפור הקרבים ובאים. לפי כמות האבק שהצטברה על האופניים, הייתי צריך לנחש כבר אז שטוב לא יצא מכל הבונדינג הזה. אבל בחרתי להתעלם, שוב, מנורות האזהרה שנדלקו מולי. זה עלה ביוקר, ראשית כי הוכחתי לעצמי בפעם המי יודע כמה שאני לא בכושר ושנית, כי התיקון היה יקר בטירוף (טיפ לשנים הבאות: אם אתם רוצים לשמור על הפנסיה שלכם, אף פעם אל תיקחו את האופניים לתיקון בימים שקודמים ליום כיפור).

לאחר שהורדנו האבק, ניפחנו צמיגים (ושרירים) והחלפנו פדל סורר, הרגשנו מוכנים לאירועי יום הכיפור. כאן המקום להזכיר כי האירועים מתחלקים לשניים: ערב הצום, בו הרעב עדיין לא נותן את אותותיו, חום כבר יורד וניתן לרכב ברחובות בנוחות (יחסית) ויום כיפור עצמו, בו הרחובות לוהטים, תרתי משמע וגם הצום הופך את חווית הרכיבה לדומה יותר להליכה במדבר ללא מים ואוכל. לבני ישראל ירד לפחות מן מהשמיים. לך תמצא משהו שירד עליך מהשמיים ביום כיפור, חוץ מקקי של ציפורים.

את הערב התחלנו באופן רגוע. בקושי יכולתי לזוז, לאחר שאכלתי בארוחה המפסקת כאילו שנגמר האוכל בעולם, אבל לא נתתי לזה להפריע למלאכת הדיווש ויצאנו יחד לרכיבה. בדרך התחמקנו מילדים שאיבדו שליטה על עגלת סופר (כשהם בתוכה), צפינו באמבולנס מפנה ילד שהחליט לבצע התאבדות על סקיטבורד במורד המדרגות ואף חילצנו ילדה שנתקעה עם האופניים על עץ גבוה (לאלוהים הפתרונים כיצד היא הגיעה לשם עם האופניים). בקיצור, לא ממש רכבנו, אבל לפחות עזרנו לסביבה. סוג של מצווה שקיוויתי שתשתלם לי כשיפתחו שערי שמיים.

בבוקר יום המחרת העיר אותי הקטן בשש בבוקר. "אבא, הבטחת לרכב איתי על האופניים", הוא הזכיר לי. רציתי לומר לו שרק אסיים לשתות קפה ולקרוא עיתון ואז נרד יחד למטה, עד שנזכרתי שהיום אין קפה וגם העיתון רק ממחזר כתבות משנים קודמות. בקיצור, אין שום דבר שיכול לעכב אותי מפעילות עם הבן שלי. הוא כבר חבש קסדה, נעל נעליים ונראה מוכן לבונדינג עם אבא שלו. שלחתי אותו לאכול משהו וקמתי להתארגן. בשבע ורבע בבוקר כבר היינו למטה: ילד טעון באנרגיה ואבא עם סוללה ריקה מאנרגיה, פה יבש וצימאון מבעבע.

 לזכותו יאמר שהוא רוכב מהר הקטנצ'יק הזה. כולה בן ארבע, אבל רוכב כמו שד. השתדלתי לא לפגר אחריו שעה שנסענו ברחובות העיר השקטים והריקים. העיר נראתה כאילו תקף אותה הוריקן: עגלות סופר הפוכות במרכז הכביש, רכבים עם פגושים עקומים, לכלוך וזוהמה בכל מקום ויללת אמבולנס שמפרה את השקט בכל מספר דקות. עצרנו מפעם לפעם להפסקת שתייה: הוא שתה מבקבוק המים הקרים שלו ואני שתיתי בדמיון קולה קרירה וצוננת. הרגשתי את שרירי הרגליים צועקים הצילו אבל סירבתי לוותר או להפגין סימני חולשה. הבן שלי תמיד צריך לדעת שאבא שלו הכי חזק בעולם. אין שום סיבה לעדכן אותו שעוד רגע אני אתעלף מחוסר אוויר, אוכל ומים.

בשלב מסוים הרגשתי טוב עם עצמי: איזה כיף להעביר את הצום יחד עם הבן שלך בקצת פעילות ספורטיבית, חשבתי לעצמי. ואז הבטתי בשעון, שהראה לי שאנו מדוושים בסך הכל שעה ורבע וחשכו עיני. חישוב מהיר העלה שסיום הצום עדיין רחוק. חישוב קצת פחות מהיר העלה שייקח לנו כפול מהזמן בכדי לחזור לשכונה שלנו. אני חושב שזה היה המקום בו החלטתי שלעזאזל הבונדינג, אם לא אחזור הביתה בדקות הקרובות, יש מצב שלבן שלי לא יהיו עוד בונדינגים עם אבא שלו אי פעם. "חוזרים", לחשתי בקול סדוק. הקטנצ'יק הביט בי באכזבה. "אבל עוד לא התחלנו", הוא מחה. זה לא עזר לו במיוחד…

התחלנו בדיווש הביתה. ניסינו לתפוס טרמפים עם אמבולנסים שעברו מדי פעם ואני אף השתעשעתי ברעיון לשכב על המדרכה, להעמיד פני מת ולחכות שיגיע אמבולנס וייקח אותי הביתה, עד שנזכרתי שיש כאן ילד קטן שאמור לחשוב שאבא שלו גיבור. בלעתי רוק והמשכתי לדווש. הגענו לשכונה ללא אוויר. "למה אתה כזה אדום?", שאלה אותי השכנה שבדיוק ירדה למטה עם הילדים. "אה, שטויות", לחשתי לה, "קצת בונדינג אב ובן…מומלץ בחום".

בבית הכנסת, רגע לפני תקיעת השופר, שמעתי את הקטנצ'יק מדבר עם חברו מהגן. "אבא שלי ואני נסענו יחד לטיול על האופניים", הוא השוויץ, "הגענו עד לכביש העוקף וחזרנו. היה ממש כיף. אבא שלי הוא הכי חזק בעולם". הבטתי בו בגאווה וכל האנרגיה שנזלה לי עד לאותו הרגע מהגוף, חזרה בבת אחת חזרה.

הטור פורסם ב"גל גפן" ב-16.9.13 – לצפייה לחץ כאן!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: