קייטנה מעולם אחר

רשמתי את הגדולה לקייטנה. מהלך די מתבקש בימי הקיץ החמים הללו, בהם אין מה לעשות עם הילדים. בעלון שהגיע בדואר היה כתוב "קייטנה מעולם אחר" וממש מתחתיה תמונות של ילדים צוהלים ומאושרים, משל הודיעו להם כרגע שהחופש הגדול התארך בחודש נוסף. בגב העלון נכתב ברוב הוד והדר "מדריכים מנוסים ומקצועיים" והיו שם גם תמונות של בריכת שחיה, מתנפחים ואפילו גמל. לא היה ברור לי הקשר, אבל התעלמתי ורשמתי. לילדה שלי מגיע הטוב ביותר, חשבתי לעצמי. וגם לי.

את בתי ציידתי מבעוד מועד בבגד ים, קרם הגנה, כובע, משקפי שמש, מגבת וגם קצת עשבים ירוקים שקטפתי מהגינה (אולי הגמל יהיה רעב…).  היא כמעט נפלה מכובד התיק אבל הבהרתי לה שמכיוון שמדובר בקייטנה המציעה כל כך הרבה פעילויות, עליה להיות מצוידת כהלכה. היא הביטה בי במבט שאומר "איזה אבא טרחן יש לי" והעמיסה על עצמה את התיק. "חכי, את עוד תודי לי", אמרתי לה. החמאתי לעצמי על שאני מעניק לילדי את הטוב ביותר ויצאנו לכיוון הקייטנה

הבחורה בכניסה החניקה פיהוק בזמן שנכנסתי בחגיגיות עם בתי למתחם הקייטנה.  כבר בכניסה הבחנתי במספר נערים ונערות משועממים שעמדו ושוחחו בצד. "כאן זו הקייטנה מעולם אחר?" שאלתי את העייפה בכניסה. היא הרימה את מבטה מהאייפון וחייכה, "מעולם אחר? אם אתה אומר…" וכיוונה אותי לחצר המתחם. בחצר עמדה גיגית גדולה בלי מים ולידה מתנפחים שצבעם דהה בחום וגם האוויר כבר יצא מהם די מזמן. ממש לצידם עמדו ילדים נוספים שהגיעו לקייטנה והאזינו להרצאה של אחד הנערים שראיתי קודם לכן בכניסה. "היכן המדריכים המנוסים?", לחשתי לאחת האימהות שעמדה לידי. "ובכן, אתה מביט באחד מהם" היא ענתה בייאוש.

בתי הצטרפה למעגל הילדים שכבר ישבו והאזינו לדבריו של המדריך, שממבט ראשון היה נראה בן 16. הוא ניסה להסביר לילדים את החוקים בקייטנה, שבאמת נשמעו כאילו לקוחים מעולם אחר: אין כניסה לגיגית כי אין בה מים, אין עלייה על המתנפחים כי אין בהם אוויר ואין ללטף את הגמל בלי רשות. הגמל! הרמתי את עיני וניסיתי לחפש אותו במתחם. לא היה זכר לגמל ואמא אחת שאלה בקול רם "אז מה הם אמורים לעשות בזמן שלהם כאן?". המדריך התקרב אליה ואני הבחנתי שגם הערכת הגיל שנתתי לו הייתה מוטעית (התפתחות מוקדמת, ככל הנראה). "תראי", הוא חייך, "יש לנו מגוון של פעילויות כאן: אפשר לצייר, לגזור וגם להדביק". מה אומר ומה אגיד: ממש עולם אחר!

אם יש משהו נפלא בילדים, הרי זו העובדה שהם יכולים למצוא הנאה כמעט בכל דבר, גם אם הוא הפעוט ביותר, ניחמתי את עצמי, כשיצאתי מהמתחם בדרך לעוד יום במשרד. אני סומך על בתי שתמצא מה לעשות ואיך להסתדר במהלך היום. וחוץ מזה, זו כולה קייטנה של חודש, לא מדובר בשנה שלמה. בזמן שאני מספק לעצמי עוד תירוצים, נזכרתי בויכוח שהיה לי עם אשתי, שרצתה דווקא לרשום את הילדה לקייטנת בלט. התחלחלתי אל נוכח המחשבה שהילדה תחזור עם עוד גזירי נייר מטופשים שילכו לפח מיד ברגע שהיא תלך לחדרה והתחלחלתי אף יותר ממבטי התוכחה של אשתי. החלטתי שהמצב מצריך התערבות. עשיתי אחורה פנה וחזרתי למתחם.

ה"מדריכים המנוסים" שהיו אמורים להעסיק את הילדים, נראו משועממים מתמיד ועסקו בהעלאת סטאטוסים לפייסבוק, בזמן שהילדים גזרו, כמה מפתיע, ניירות. יש לי הרגשה שאם רק היו אוסרים על קייטנות בישראל להשתמש בגזירי נייר, הפקת הנייר בעולם הייתה מצטמצמת בחצי. מצד שני, יש מצב שלפחות מחצית מהקייטנות בישראל היו פשוט נמחקות מחוסר מעש. ניגשתי למדריך והודעתי לו בנחישות שאני אחראי על הפעילות כעת. לא היה נראה לי שהוא התרשם מנחישותי יתר על המידה, כיוון שהוא אפילו לא טרח להרים את עיניו מהאייפון. "Whatever" הוא אמר וחזר לפייסבוק. הבנתי שממנו לא תבוא הישועה. נטלתי ממנו את המגאפון והכרזתי על משחק "חפש את הגמל".

ובכן, את הגמל מצאנו די מהר. הוא שכב מותש בצריף בשולי המתחם, כאילו מתחנן שיחזירו אותו אל המדבר ממנו נלקח לפני אי אלו שנים. אפשר להבין אותו – נראה שהחום במדבר עדיף על עשרות זאטוטים שמנסים לדחוף לו עשבים לפה. עודדתי אותו באמצעות קצת מים (והעשבים שהבאתי מהגינה) ויחד עם המדריכים ה"מקצועיים" סחבנו אותו למרכז המתחם. אחד אחרי השנייה העליתי את כל הילדים לגמל ונראה היה שהם נהנו מהעניין. כולם שכחו מהבריכה והמתנפחים וגם אחת האימהות שבאה לקחת את הילד שלה הודתה לי באופן אישי (יש לי הרגשה שגם לה היה ויכוח עם בעלה, שהעדיף את קייטנת הכדורגל לבן שלו על פני העולם האחר כאן).

"איך היה בקייטנה" שאלה אשתי את הגדולה כשחזרנו מהקייטנה. "היה ממש כיף" היא ענתה ואני נשמתי לרווחה. "אבא, תבוא להיות איתי גם מחר?" היא פנתה אלי ואני החוורתי.  למישהו יש רעיון איך לעזאזל מעבירים את הקיץ הזה בלי להשתגע?

הטור פורסם ב"גל גפן" ב-7.8.13 – לצפייה לחצו כאן!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: