חבר שלי ואני

אני מוצא שכתיבת פוסטים הקשורים לעידו קשה שבעתיים מכתיבת פוסטים הקשורים למיכלי. כשאני מנסה לנתח את הסוגיה הזו, היא תמיד מתקשרת אצלי להבדל בין החומר לרוח, בין הפיזי לרוחני. מיכלי ואני חולקים עולם דמיון משלנו, שלעידו אין נוכחות בו (לפחות לא כרגע, ודאי שלא בגילו הקטן). הכתיבה על סוגיות הקשורות אליה פשוטה יותר, כיוון שהיא טומנת בחובה עולמות תוכן משותפים, ורגעים קטנים של הבנה עיוורת. אתמול למשל, היא זיהתה שיר של ספרינגסטין ברדיו. בשבוע שעבר היא ביקשה שאלמד אותה את רזי ה-Force. אצל עידו לעומת זאת, מפאת גילו הקטן, הרגעים הללו מעטים יותר ומתמצים בעיקר בהישגיו הפיזיים, שמנפחים לי קצת את האגו.

את עידו, בניגוד אולי למיכלי, אני לא מושך לעולמות התוכן שלי, מהסיבה הפשוטה שהוא מגיע אליהם בכוחות עצמו. "אבא, כשאני אהיה גדול אני אוכל לבוא איתך לשחק כדורגל?", הוא שואל מדי שבוע, כאשר אני נועל את נעלי הספורט שלי בדרך למגרש, "אבא, אפשר להישאר עוד חמש דקות ולראות איתך כדורסל?", הוא מבקש כשאני יושב לראות כדורסל בטלוויזיה. הוא אוהב לשחק בכדור, אוהב לצפות במשחקי כדור בטלוויזיה ומגלה עניין (וקואורדינציה לא רעה בכלל) בכל דבר שקשור לספורט. אני מביט בו משחק בכדור ורוכב על אופניים ונזכר במשחקי ה"קירות" וה"סטנגה" בשכונה הירושלמית בה התגוררתי בתחילת שנות ה-80, בקבוצת הכדורגל בה שיחקתי בגיל 6 ובמרוצי האופניים במרכז המסחרי. מאז שאני זוכר את עצמי, עסקתי בפעילות ספורטיבית. אני מאוד גאה בכך, כמו גם בעובדה שיתכן ולמגמה הזו תהיה המשכיות.

עידו מצליח לגרום לי גאווה היכן שמיכל לא נדרשת. איתה אני נהנה לדבר עברית גבוהה (ויש לה עברית טובה מאוד, בזכות הספרים הרבים שאנו קוראים יחד), ללמד אותה קצת על מוזיקה ולקשקש לפעמים על מלחמת הכוכבים. עידו לעומתה, ממלא אותי גאווה בעיקר בזכות הספורטיביות שלו, אהבתו לכדור והקואורדינציה הלא-רעה-בכלל שלו. אין לי עדיין על מה לדבר איתו, אבל את החסך הזה אנחנו ממלאים בריצה אחר כדור במגרש הכדורגל בשכונה. בינתיים זה מספיק לי. נראה לי שגם לו.

השבוע הוא יהיה בן שלוש. כשנולד כתבתי שאני חושש מבעיות פרנסה שיתכן ויהיו מנת חלקנו בזמן הקרוב. חששתי גם (למרות שלא כתבתי זאת) מעצם היותו בן ומהעובדה הלא פשוטה שאצטרך ללמד אותו את כל מה שאיש לא לימד אותי. כל החששות שהיו לי באותה התקופה התבדו. "חבר שלי" אני קורא לו ולא בכדי. העיסוק המשותף שלנו בספורט מקרב בינינו והופך אותנו לחברים טובים שעושים הכל ביחד. מצד אחד, הייתי שמח לאחל לו שימשיך לעסוק בספורט כל חייו וישמור על המכנה המשותף שיש לו עם אביו. מאידך, אני משתדל לא לגרור אותו למקומות האלו, אלא לתת לו להגיע אליהם לבד. להיות שם כאשר הוא יצטרך אותי ולתת מעת לעת עצה טובה להמשך. יש לי הרגשה שהוא ימצא את הדרך בלי הרבה בעיות…

בכל פעם שאני מתלבט מה לאחל לו, אני נזכר בשיר החביב של דיוויד בואי – Kooks – שכתב לבנו שנולד. אז נכון, לא בדיוק המסר החינוכי ביותר שיכול להיות, אבל מצד שני, אלו הדברים שגברים עושים יחד, לא?

And if you ever have to go to school
Remember how they messed up
this old fool
Don't pick fights with the bullies
or the cads
'Cause I'm not much cop at punching other people's Dads
And if the homework brings you down
Then we'll throw it on the fire
And take the car downtown

מה שמצחיק הוא שאת מיכל אני מחנך למצוינות, בעוד לעידו אני מאחל שיברח עם אבא שלו מבית ספר. לא בטוח שאני יכול להסביר את זה. אני רק יכול לומר שאם היא תרצה להצטרף, נקנה לה בירה ללא גלוטן וניקח אותה איתנו לקרוע את העיר (אבל רק אחרי שהיא תסיים להכין את כל השיעורים שלה..).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • princess leia  On ספטמבר 10, 2012 at 12:57 pm

    טוב, כרגיל תמיד מרגש לקרוא אותך כותב על ילדיך. נזכרתי בפוסט על מחלקת יולדות בערב ראש השנה. כבר עברו שלוש שנים??
    יש לך דינמיקה שונה עם כל אחד מהם מעצם היותם הם. ואולי זה גם הפזם בהורות, שמוציא מאיתנו דברים אחרים, ומחדדים את ההתבוננות שלנו… שתהיה שנה טובה.

    • hanantomer  On ספטמבר 11, 2012 at 1:42 pm

      אכן, הפוסט הזה עבר בראשי כשכתבתי…גם התובנה שחלפו שלוש שנים היכתה פתאום בעוצמה…הזמן רץ מהר מדי. תודה על המילים החמות – שתהיה שנה טובה!

  • לירון.  On נובמבר 8, 2012 at 5:31 pm

    מקסים. תודה רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: