Seasons roll on by

3 – מספר השנים שעברו מאז ההופעה הקודמת של כריס קורנל בארץ. אני חוזר לפוסט שכתבתי לפני שלוש שנים בעקבות ההופעה ההיא, קורא ובודק מה השתנה.  כתבתי אז ש"אין דברים כאלו", עמדה שאני תומך בה גם אחרי ההופעה אתמול. כתבתי שקורנל הוא בראש ובראשונה בנאדם, שמתקשר עם הקהל ומחייך, אני בהחלט מצדד בכך גם אחרי אתמול. שלוש שנים עברו ונראה כי האנשים היחידים שהשתנו נמצאים מול קורנל – הקהל. לי התווסף עוד ילד (ואולי עוד קמט) ובקהל נראו גם חבר'ה קצת יותר צעירים, שנדמה שהבינו כי מדובר באגדת רוק שיתכן ולא תחזור הנה יותר. קורנל של לפני שלוש שנים היה אמן מושמץ למדי, לאחר יציאת האלבום הלא מוערך Scream. כיום, לאחר יציאת Songbook  שזכה להדים וביקורות טובות, ולאחר האיחוד המתוקשר של סאונדגרדן, קורנל שב למקומו הטבעי בשורה הראשונה של כוכבי רוק עולמיים.

1,300 – מספר האנשים שנכחו בהופעה אמש. מספר קטן יחסית, שמתאים היטב לסוג ההופעה שקורנל נתן. שתי גיטרות אקוסטיות ופטיפון, אלו כל האמצעים שהיו על הבמה אמש. יש אמנים שהולכים לאיבוד ללא להקה או פירוטכניקה. אצל קורנל המצב הוא הפוך והעדר להקה ודיסטורשן רק מבליט את יכולותיו הווקליות הנדירות. הוא שר, עולה לגבהים, נוסק חזרה ולפעמים גם צועק, אבל באף שיר – באף שיר – זה לא נשמע מביך או לא נעים להאזנה. לקורנל יש את היכולת לשמר את קולו במנעד המתאים לכל שיר מבלי להפוך אותו למעיק או צווחני. וזאת מבלי שהזכרנו את העובדה שהוא נשמע בדיוק כפי שנשמע לפני עשרים שנה.

35 – מעלות החום שאני די בטוח שנמדדו בשעה שקורנל עלה לבמה. חנוט בג'ינס וחולצת טי-שירט, הוא עמד על הבמה שעתיים שלמות וניגן ללא הפסקה. מרחץ הזיעה באמפי שוני לא הפריע לא לתת הופעה מהטובות שנראו כאן. זו לא הייתה ההופעה המפוצצת ביותר או המרשימה ביותר מבחינת ההפקה. זו הייתה ההופעה הטובה ביותר שראיתי בישראל לאחרונה (למעשה, מאז ההופעה הקודמת שלו לפני שלוש שנים), בעיקר בגלל יכולת ההגשה שלו, הוירטואוזיות הקולית. אה, וגם בזכות השירים.

23 – מספר השירים שנוגנו אמש בהופעה. רובם המוחלט להיטי עבר שממחישים את מקומו של קורנל בספרי ההיסטוריה. הנטייה להתעלם מפועלו, עקב מעברי הלהקות הרבים שחווה במהלך הקריירה, מתנפצת אל מול רשימת השירים שהציג בהופעה. החל מהשירים של Temple of the Dog ו-Soundgarden  וכלה באלו של Audioslave  וגרסאות הכיסוי ל-Led Zepplin ו-Bee-Gees, מדובר ברשימה מכובדת למדי שזכתה לתשואות רמות מהקהל ולאהבה שאני די בטוח שגם הוא חש בנוכחותה.

2 – מספר הביצועים ששבו אותי במיוחד במהלך ההופעה. הראשון היה הביצוע שלו ל-When I'm Down האלמותי, אותו ביצע באמצעות פלייבק שניגן מפטיפון (!!!) שהוצב על הבמה. ביצוע איטי ונוגע, שפורט על כל הנימים, בעיקר אצל אלו שממילא מאוהבים בשיר הזה. והשני היה הביצוע ל-Seasons, ביצוע לא חריג במיוחד, לשיר נעלם שמזכיר לי נשכחות. די בשני השירים האלו, בכדי לגרום לי לא רק להיזכר איך נראיתי בגיל 16 אלא גם איך הרגשתי. אכן, Seasons roll on by, ללא צל של ספק…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: