בקרוב תגיע לירח

לפני שמונה שנים, אמי החליטה ללכת למגדת עתידות. מעבר לתובנות אישיות,  היא גם חזרה עם בשורה הנוגעת לחייו של בנה הבכור, עבדכם הנאמן. "מגדת העתידות חזתה שעד גיל 30 תהיה מיליונר", היא הודיעה לי קבל עם ושולחן במהלך הארוחה המשפחתית. האמירה הזו הפכה עם הזמן לבדיחה של המשפחה, לא רק בגלל המחשבה שאמי שילמה למישהי שמתיימרת לחזות את העתיד, אלא בעיקר בגלל שאני הייתי בכיוון ההפוך בכלל: סטודנט תפרן עם תואר כללי וללא חזון לעתיד. המשכנו לצחוק על אותה מגדת עתידות לאורך השנים, אבל בסתר ליבי תמיד קיוויתי שהיה לה מושג על מה היא דיברה ושחזונה, שמעולם לא הצלחתי להבין על מה הוא התבסס, יתגשם.

השנים חלפו מאז. בגיל 29 התחתנתי ובגיל 30 נולדה מיכל, בתי הבכורה. מעבר לחבלי הנישואין הקשים, התחוור לנו כמה קשה לגדל ילדים במדינת ישראל.  גם המשכורות הצנועות שהרווחנו לא הקלו על מלאכת הגידול. כשמיכל הייתה בת שנה וחצי, גילינו שיש לה צליאק. נדרשנו לשנות את כל מערך התזונה בבית, לרכוש עבורה מאכלים מיוחדים (ויקרים) ולשנות את דרך החיים שלנו. לא כולם הבינו את הלחץ בו היינו נתונים: רצנו איתה מבדיקה לבדיקה במשך מספר שנים, ביקרנו בבתי חולים וכססנו ציפורניים לא פעם בהמתנה לתוצאות בדיקות. לא רק שלא התקרבנו אל העושר, הרגשתי איך אנחנו מתרחקים ממנו. אבל המשכתי להאמין…

גיל 30 חלף עבר לו, והכסף סרב להגיע. לא רעבנו ללחם, אבל היינו רחוקים מרחק שנות אור מחזונה של מגדת העתידות. בגיל 33 הגיע המשבר הכלכלי הגדול ואיבדתי את עבודתי. מצאתי את עצמי עם ילדה צליאקיסטית, אישה בהריון ומשכנתא הולך לחתום בלשכה. על ספסל ההמתנה הייתי נזכר בה מדי פעם. כעסתי על ההבטחה שלה, שנותרה ללא כיסוי, על הקלות בה היא הטעתה את אמי, שמזמן כבר התייאשה מבנה ומיכולותיו למנף את עצמו. וכעסתי גם על עצמי, על שהמשכתי להאמין לה.

בגיל 34 נולד עידו. מצאתי עבודה במשכורת צנועה יותר ונאלצתי לקחת על עצמי עבודה נוספת. פחות זמן בבית, יותר זמן בעבודה. מצבנו השתפר אמנם, אבל עדיין חיינו בצניעות יחסית, שלא תמיד התקבלה בהבנה מצד אלו שגורלם דווקא שפר עליהם. "אני מגיע אליכם הביתה לבקר וכל מה שאתם מציעים לי זה חטיפים", קבל ללא טיפת ציניות חבר שכנראה לא הבין את עומק המשבר. הקלות בה הופכים אנשים, שרק לפני רגע היו חבריך הטובים ביותר, לאנשים חומריים הכתה אותנו בהלם. יחד עם הפרידה המצערת ממנו, הבנתי שאאלץ להיפרד גם מחזונה של מגדת העתידות, שכנראה כבר לא יתגשם לעולם. לא שהיה לי רע חלילה, אבל מיליונר אני כבר לא אהיה: לא מבחינה כספית ו-וודאי שלא מבחינת מספר החברים שלי, שרק הלך והצטמצם.

כסף וחברים. אנחנו רגילים לחשוב תמיד על עושר במונחים של כסף וחברים. ככל שיש לנו יותר כסף, יש לנו יותר חברים וכתוצאה מכך, אנחנו יותר עשירים. אבל עושר הוא הרבה יותר מעוד מכונית בחנייה או הזמנה לעל-האש בפארק עם החברים. עושר הוא ההרגשה שלנו בחיים, ההשלמה עם מה שיש לנו וסך כל האהבה שאנו מקבלים מהסובבים אותנו. המחשבה עברה במוחי השבוע, רגע לפני שאני סוגר 36, כאשר הוצאתי ערב אחד את הילדים מהמקלחת. מיכל חיבקה אותי לפתע, הדביקה לי נשיקה על האף ושאלה "אבא, אתה יודע שאני אוהבת אותך?". אחיה הקטן הסתכל עליה מהצד, ערום ונוטף ואמר "אבא, אני חבר שלך". אחר כך הם פצחו בריקוד סוער, עירומים לגמרי, על הספה בסלון. בהיתי בהם שרים ורוקדים יחד והדבר היחידי עליו הצלחתי לחשוב באותו רגע היה על אותה מגדת העתידות, שכנראה ידעה על מה היא מדברת: לעזאזל הכסף, אני מיליונר כבר מגיל 30 ואפילו לא שמתי לב…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נחום  On פברואר 23, 2012 at 9:23 pm

    כל כך נכון ומרגש ירדו לי דמעות מהתיאור של האהבה הזאת… הלוואי עלי

  • princess leia  On פברואר 24, 2012 at 7:55 am

    אוי חנן, זה פשוט מקסים שיצא לי מן קרעכץ כזה. גם התהליך שלך (אילו תובנות, וגם התרככת! לא חשבתי שאשמע ממך משפט כמו "עושר הוא ההרגשה שיש לנו בחיים, ההשלמה עם מה שיש לנו…" ) גם הכתיבה והילדים טפו-טפו.
    וגם נזכרתי, איך שבילדותי גם אמא שלי הלכה לאסטרולוגית (מה יש להן עם הדברים האלו??) וחזרה אלי עם המסר "היא אמרה בקשר אלייך, שתצטרכי לעבוד מאוד קשה בשביל מה שאת רוצה" (כאילו WTF??) וכמו איזה תמה שמלווה אותי כל החיים, בכל המהמורות והכאבים שהיו (והיו), ובאמת בסתר הלב, ובלי להאמין על מה זה מבוסס, בכל זאת תמיד חשבתי, "טוב, כנראה שהיא צדקה…"
    ונ.ב. קטן, כי טרם ניהלנו את שיחת פורים השנתית – הילד רוצה להיות אנקין סקייווקר (פסקול צרחה של גרופית מתלהבת) למרות הדמות הקונפליקטואלית, ואחרי שבת של נבירה בויקיפדיה הוא סגור על עצמו ולא אמביוולנטי יותר (ותודה לאל על השוט שבו "הרוחות" של אנקין ובן קנובי מתבוננים בנחת וברוגע). אז באמת, מה צריך יותר מזה?? אכן עושר אמיתי.

  • neytiri  On פברואר 26, 2012 at 6:08 am

    אם אתה רוצה להרגיש עשיר, פשוט ספור את הדברים שיש לך שכסף לא יכול לקנות.
    פוסט מקסים, מר תומר.
    אתה הולך ומשתבח עם השנים.
    אה, ויום הולדת שמח…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: