נדרשתי לסוגיית השיר הטוב ביותר של דייר סטרייטס בשיחה אקראית עם חבר לפני מספר שבועות. השיר הראשון שעלה במוחי באותו הרגע היה (כמובן) "Brothers in Arms" אולי השיר המזוהה ביותר עם הלהקה. עם זאת, ככל שנקף הזמן הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי. מדובר אמנם בלהיט הגדול ביותר של הלהקה, אולם האם מדובר בשיר הטוב ביותר שלהם? לאחר מחשבה ארוכה החלטתי שלא.
הלהקה המופלאה מניוקאסל הוציאה במהלך ימי פעילותה שישה אלבומי אולפן, שני אלבומי הופעה ועוד אי אילו אלבומי אוסף למיניהם. את הלהקה הוביל מארק קנופלר, שכתב והלחין את כל שיריה (למעט שלושה). קנופלר הוא גיטריסט בחסד שמקומו בהיכל התהילה של עולם המוזיקה מובטח לעד, לצידם של קלפטון, דילן ואחרים. עיקר פעילותה היה בתחילת/אמצע שנות ה-80, אז הוציאה את מירב אלבומיה המוערכים (On Every Street, האלבום שזכה לרוב הביקורות השליליות, יצא ב-1991). אלבומים אלו לא היו עשירים בשירים והכילו בין חמישה לעשרה שירים בלבד. ניתן לומר שבסה"כ, ללהקה אין ארסנל שירים גדול למדי ובכל זאת, היא זכורה לטוב ורבים מהשירים שניגנה במהלך שנות ה-80 נחשבים עד היום לקלאסיקות.
אז מהו השיר הטוב ביותר של הלהקה המופלאה הזו, שמכרה מעל ל-120 מיליון אלבומים בעולם, שהסולן שלה ממשיך עד היום להוציא אלבומים מענגים ו-ורסטילים? החלוקה שתקראו כאן היא כמובן סובייקטיבית וודאי שאיננה נתמכת בהצלחות של השירים האלו במצעדי המכירות. מדובר ברשימה שלעניות דעתי מהווה את תמצית הלהקה בשנות פעילותה העיקריות, השנים בהם ניפקה את כל להיטיה. מי שחולק עליה מוזמן כמובן להגיב.
5. Private Investigation – שיר שלקוח מתוך האלבום Love over Gold, אלבום מופת כשלעצמו. האלבום הכיל חמישה שירים בלבד, כולם ארוכים ומורכבים במיוחד (כולם מעל חמש דקות). מבין חמשת שירי האלבום, Private Investigation הוא אולי השיר המצליח ביותר, שהביא לקדמת הבמה (שוב) את כישרונו הבלתי נדלה של קנופלר, שבא לידי ביטוי בגיטרות החשמליות והאקוסטיות המתכתבות האחת עם השנייה בשיר. הטקסט עצמו קצר, אבל השיר נמתח על פני שבע דקות ארוכות שהטביעו חותם על כישרונו של קנופלר כיוצר וגיטריסט. לטעמי, הדיסק כולו הוא פסגת היצירה של קנופלר בדייר סטרייטס ולראייה הבחירה שלי בשיר אחר ממנו שהגיע למקום הראשון ברשימה זו.
4. Brothers In Arms – אולי ה-שיר של הלהקה, הלהיט הכי גדול שלה, לאו דווקא מבחינת מכירות, כי אם מבחינת הזהות המוחלטת. רבים רואים בו כלהיט הכי גדול של הלהקה. המילים, הלחן, הנושא והסולו של קנופלר– השיר מכיל את כל המרכיבים הדרושים בכדי להפוך לגדול ביותר של הלהקה בכל הזמנים. האלבום נחשב לנמכר ביותר של הלהקה ומעבר להיותו האלבום הראשון שנמכר על גבי דיסקים, מדובר באלבום שניפק את מירב הלהיטים של הלהקה: Walk of Life, Money For Nothing, So Far Away ו-Your Latest Trick. יתכן כי הסיבה להצלחתו של Brothers in Arms שויכה להצלחת האלבום כולו ולהצלחה שחווה העולם במעבר מתקליטים וקלטות לדיסקים. עם זאת, השיר עצמו, שנחשב עד היום כקלאסיקה (נוגן בכל הדרן של הלהקה ואני מניח שמנוגן גם ברוב ההדרנים של קנופלר כסולן) נחשב בעיני, גם כיום כגדול, אולם כשיר שמזוהה יותר עם קריירת הסולו של קנופלר מאשר עם המוטיבים של הלהקה עצמה, כפי שמשתקפים בשלוש הבחירות הראשונות שלי.
3. Tunnel of Love – הסולו הגאוני של קנופלר בסיום השיר הוא שהופך אותו לאחד השירים היפים ביותר שאי פעם נכתבו. השיר הוא אחד משלושת השירים היחידים של דייר סטרייטס שלא נכתבו על ידי קנופלר לבד, אולם הוא מזוהה עימו לחלוטין, כאמור, בעיקר בגלל הסולו האלמותי שרבים רואים בו כטוב ביותר של דייר סטרייטס אי פעם. השיר לקוח מהדיסק המצליח Making Movies שכלל בין היתר להיטים אחרים כמו Romeo and Juliete ו-Skateaway. למרבה הפתעה, השיר לא הצליח כשיצא ב-1981 כסינגל וזכה לתהודה רק בקרב מעריצי הלהקה, שזיהו בו את כל מה שאהבו בלהקה (שירים ארוכים, סולואים נדירים וסיפור מעניין). מדובר ביצירה ארוכה ומורכבת יחסית (מעל ל-08:00 דקות), המתכתבת עם מתקני שעשועים שונים בעולם – ה-Spanish City אליה מתייחס השיר היא מתקן שעשועים בניוקאסל (עיר הולדתו של קנופלר) ו-Rockaway הוא מתקן שעשועים מפורסם בניו-יורק (בקליפ של השיר אגב, נראים גבר ואישה נמלטים ממתקן שעשועים). השיר גם הופיע בפסקול הסרט קצין וג'נטלמן.
2. Sultans of Swing – מה לא נכתב ונאמר על הסינגל הראשון והמצליח של הלהקה, שהביא להם הכרה בינלאומית? נדמה כי כל מילה נוספת מיותרת ובכל זאת, הלהיט, שרק הוצאתו השנייה ב-1979 (יצא מספר חודשים קודם לכן ולא זכה לתהודה) הביאה לקנופלר וללהקה את ההכרה לה היו ראויים, נחשב עד היום לאחר מאבני הדרך במוזיקת הרוק בעולם. קנופלר מבצע אותו כמעט בכל הופעה והאלתורים של הסולו שלו בשיר (שאחד מוצלח במיוחד מופיע באלבום ההופעה Alchemy ) הפכו אותו לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה אי פעם. השיר נחשב על ידי רבים ממעריצי הלהקה כטוב ביותר שלה אולם לטעמי הוא מדורג רק במקום השני והמכובד. למה? כי היה שיר אחד, פחות מוכר ומצליח אבל יותר טוב ממנו במקום הראשון.
1. Telegraph Road (חלק 1 + חלק 2)– לעניות דעתי מדובר בשיר הטוב ביותר של הדייר סטרייטס אי פעם. הוא לא זכה להכרה רבה, לא הצליח במיוחד כסינגל אבל 14:00 הדקות שלו מספרות סיפור שאף אחד חוץ מקנופלר לא יכול לספר. 14:00 דקות מורכבות מוזיקלית וטקסטואלית, שכוללות בנוסף לסיפור גם סולו ארוך במיוחד. השיר נוגע במקומות שלא הרבה שירים מצליחים לגעת והוא רלבנטי לימינו כפי שהיה רלבנטי גם לפני 25 שנים. יש בו כמעט הכל: סיפור על מאבקים אישיים, מאבקים חברתיים ומטאפורה בדמות כביש ארוך שזכה לאינספור פרשנויות. השיר הופיע באלבום Love Over Gold שכאמור הנפיק שיר נוסף ברשימה זו. Telegraph Road היא יצירה שקנופלר לא הצליח לנפק גם בקריירת הסולו שלו, הנחשבת כמוצלחת למדי כשלעצמה והיה לי הכבוד לשמוע אותה בהופעה של הלהקה בשנת 1992 (אגב, יחד עם שאר השירים ברשימה זו, למעט Tunnel of Love) והעוצמה שיוצאת ממנה, עד היום, כמו גם המסרים, פשוט תופסים אותי בכל פעם מחדש וממחישים לי מדוע אני עדיין אוהב את הלהקה זו.
תגובות
לדעתי רומיאו וג'ולייט זה השיר הטוב ביותר שלהם. אחד משירי האהבה היפים ביותר שנכתבו.
מסכים לגבי Telegraph Road, במיוחד בגרסא שב-Alchemy
אני חושב שלנוכח רפרטואר השירים המצומצם משהו של הלהקה, הרשימה היא "נכונה". לדעתי, אגב, הדרך ה"נכונה" להנות מהדייר סטרייטס היא דרך האלבומים השלמים.
ועם זאת, הרשה לי להציג חלופה: חמישה שירים שאני אוהב במיוחד, בלי קשר או נסיון לדרג את איכותם באופן אבסולוטי:
1) Lions מהאלבום הראשון. הקצב הנחוש, הטקסט הרומנטי/חולמני, והגיטרה של מארק קנופלר שיוצאת לטיול אורבני עם השקיעה.
2) Wild West End מהאלבום הראשון גם כן. רוב השירים של הדייר סטרייטס הם חזרה על תבניות קודמות. לשיר הזה לא היתה המשכיות- לחן ועיבוד עדינים עם פחות דגש על הגיטרה הוירטואוזית של מארק קנופלר. שיר יחיד במינו.
3) Portobello Belle מתוך Communique. הקצב מזכיר את זה של Lions, הגיטרה שוב אקוסטית, והערך המוסף המוזיקלי הוא דווקא הפסנתר. הסצינה עם הבחורה והזמר העיוור נחקקת בזכרון. הטקסט, אגב, מתכתב עם "Sandy" של ברוס ספרינגסטין, שישמש השראה מובהקת לאלבום הבא, Making Movies.
4) News גם כן מתוך Communique. שיר סטנדרטי של הלהקה, עם כל המאפיינים המוכרים (גיטרה חשמלית ששרה בעצמה, הגשה דילנית, תופים נפלאים), שלא זכה להרבה זמן אוויר, ונשמע טרי ורענן גם היום.
5) Skateaway מתוך Making Movies. סקסי, חושני, חסר מנוחה. היהלום האמיתי של האלבום הכי טוב של הלהקה.
ושני בונוסים:
6) Money For Nothing גירסת התקליטור של Brothers In Arms. השיר הזה אכן יצא מכל חור אפשרי, אבל בגירסה המלאה שלו הוא נשמע "נכון" יותר, ממוקד יותר למרות אורכו (כפול מגירסת התקליטון). שווה האזנה מלאה
7) Sultans of Swing מתוך תקליטור ההופעה מה בי.בי.סי מ 1978. הדייר סטרייטס של ההתחלה היא הלהקה הלא נכונה בזמן הלא נכון- בחוץ יש פאנק גס וחריף, ומי בכלל ירצה לשמוע ארבעה בחורים מניקאסל שעושים רוק "נקי" עם השפעות ג'יי ג'יי קייליות/ בוב דילניות. הלהקה שמתוארת בשיר היא בעצם הדייר סטרייטס עצמה, וכל הפסימיות הזאת מיתרגמת לביצוע חד ואגרסיבי, כמעט נואש- בקשה מהקהל לקבל הזדמנות למרות הנסיבות. הסוף, כמובן, היה טוב. כולל, אגב, פיתול סולו נוסף לקראת הסוף שלא נכלל בגירסת האלבום הסופית.
גיל, זה עניין של טעם – אני לא מת על השיר הזה, אולי בגלל שטחנו אותו מכל הכיוונים, אבל אין ספק שהוא אחד השירים היותר טובים שלהם.
Sharvul, תודה. מסכים לגבי Alchemy" אם כי יש משהו יפה גם בגרסת האלבום. ההבדלים מינוריים, אבל כנראה שלא סתם העדיפו לשים באלבום האוסף את גרסת ההופעה החיה.
אורן, ראשית תודה על המענה הארוך והמפורט. הרשימה שכתבת נפלאה כשלעצמה ולמרות שהשירים מעולם לא זכו לתהודה, הם בהחלט ראויים. Communique הוא אלבום נפלא ו-News מתוכו (יחד עם Once upon a time דווקא ופחות Portobello לטעמי) הם שירים מצויינים. Skatway הוא שיר שאף פעם לא הבנתי איך לא הפך ללהיט וגם שני השירים מהאלבום הראשון עושים את העבודה. שוב, אין מדובר בלהיטים הגדולים שלהם והם פחות מזוהים עם הז'אר והצליל המיוחד שיצרה הלהקה (כפי שבא לידי ביטוי ב-Tunnel וב-Sultans), אולם כשלעצמם הם יפייפיים. אגב, הגרסה שצרפת של Sultans נפלאה, והפיתולים השונים (ספרתי שניים) בהחלט מעניקים לשיר הזה גוון נוסף. תודה!
בזכותך היום הזה מוכרז רשמית כ"יום דייר סטריטס" במחשב שלי.
אני רוצה להוסיף לרשימה המכובדת את "Where Do You Think You're Going?" המצמרר.
לגמרי "טלגרף רואד". זו גם ה-בחירה שלי.
מדוע?
מפני שמדובר ביצירה, ולא בשיר שמנסה להיות להיט
קטע ענק. קטע מכונן
אהבתי מאוד את הבחירה בו
תודה!
יאללה, לתכנית של מחר (במקום שני שירים שלהם, שים אחד ארוך)…
private investigation זו יצירה מדהימה והיא מנוגנת על יד נופלר בקלאסית ולא באקוסטית!!!!
חוץ מזה דווקא on every street הוא אלבום נפלא בעיניי ובמיוחד fade to black הבלוזי שהציג נגינה קצת שונה של נופלר … בכל מקרה לאיש יש אצבעות זהב ….
הלהקה הכי טובה בכל הזמנים