מובילה בתחומה – על האלבום החדש של נורה ג'ונס

אלבומה החדש של ג'ונס הוא אלבום ארוך יתר על המידה, אבל טוב. למרות חוסר האחידות שבו, הוא מוכיח שוב כי מדובר ביוצרת משובחת, בעל גוון קול יפיפה ששולטת ביצירה שלה ויודעת לנווט אותה אל המחוזות בהן היא טובה ביותר. בניגוד לניסיון העבר הכושל (Chasing Pirates למשל, מתוך The Fall שלא ממש הצליח) לפרוץ למחוזות אחרים ושונים, הפעם היא חוזרת להתמקד בז'אנר שהביא לה את ההכרה הבין-לאומית, אולם עושה זאת כאשר לצידה נמצאים זמרים מובילים, איש איש בתחומו, שמוסיפים איכות לזו הקיימת. האלבום אמנם מקוטלג כאוסף ולא כיצירה חדשה, אולם קיימים בו שירים רבים שרבים ודאי כלל לא הכירו עד ליציאתו.

יתרונו של האלבום הוא דווקא בשירים בהם ג'ונס מנגנת כינור שני. Virginia Moon המקסים, The Best Part המלודי,Little Lou, Prophet Jack, Ugly John המיוחד ו-Court & Spark הארוך, בהם ג'ונס נותנת לאחרים להשתלט על עמדת ההובלה, הם שירים מוצלחים במיוחד המשלבים בהצלחה רבה בין קולה של ג'ונס לקול הפרטנר שלה ויוצרים סימביוזה מוזיקלית מוצלחת. אהבתי גם את Take Off Your Cool עם להקת OutKast, שיר שנותן ביטוי לפוטנציאל שעדיין רחוק ממיצוי של ג'ונס. שיתופי הפעולה הרבים שביצעה ג'ונס (וודאי עוד תבצע) במהלך הקריירה שלה מעידים, לטעמי, על הביקוש שלה בעולם המוזיקה ועל ההכרה של מוזיקאים רבים ביכולותיה. 18 קטעים מכיל אלבום האוסף החדש של Featuring ולמרות שאפשר היה לוותר על כמה מהם, מדובר בפרויקט חינני למדי, שמחזיר אותה לתודעה ומקבע אותה כאמנית מובילה בתחומה.

נכון, כבר קטרגו אותה ושפכו עליה גופרית – אמרו שהיא משעממת, לא רלבנטית ושמאז אלבומה הראשון, היא נשמעת אותו הדבר. אפשר להסכים עם חלק מטענות אלו, אולם ודאי שלא עם כולן. היא נשמעת אותו הדבר, זה נכון, אבל כך נשמעים רוב האמנים המוכרים והמצליחים של היום. לא לכולם יש האומץ והיכולת לשנות ורובם גם לא מעוניינים להחליף סגנון. אינני רואה בעיה בכך. נהפוך הוא, הצלחתה נובעת מיכולתה לשמור על רמה גבוה יחסית של שירים ולחנים, יכולת המבססת אותה כאחת הזמרות המצליחות ביותר כיום.

נדמה כי מכאן נובע הביקוש לשיתופי הפעולה איתה. רשימת האמנים עימם הקליטה דואטים באלבום זה היא כאין אפס לעומת כל אותם זמרים, מוכרים יותר ופחות, ששרו איתה על במה אחת. מבין אלו אציין שניים שלטעמי חבל שלא נכנסו לפרויקט: The Peter Malick Group בשיר הנפלא New-York City וכמובן השיר המקסים הזה, שיר של ג'ון פריין במקור, אותו היא שרה עם ריצ'רד ג'וליאן – That’s the Way that the World goes round.

אני מחבב את נורה ג'ונס ואמשיך לחבב אותה למרות (ואולי בגלל) הביקורות הרעות היוצאות לאחר כל אלבום שלה. היא שרה יפה, שדרגה עצמה באמצעות מראה קינקי משהו (כפי שניתן לראות בהופעה שלה ב-Late Late Show), השונה משמעותית מתדמית הילדה הטובה אותה טיפחה פעם (זוכרים את הופעתה ברחוב סומסום בזמנו?) והכי חשוב, מצליחה לרגש. האלבום החדש שלה הוא אלבום מוצלח ויעידו על כך לא רק מעריציה, אלא גם שלל האמנים שנוטלים בו חלק, אמנים שספק אם היו נותנים בחדווה רבה כל כך את הסכמתם לשתף פעולה עם אמן אחר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הולי גולייטלי  On דצמבר 8, 2010 at 6:36 am

    מה זה השיר המביך הזה על הפיראטים?

  • hanantomer  On דצמבר 9, 2010 at 8:02 am

    הוא שאמרתי, זה היה ניסיון ממש לא מוצלח וטוב שזנחה את הכיוון הזה וחזרה למקורות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: