כוחה של מילה – על האלבום החדש של אביב גדג'

"חלומות בכיסים מתעייפים מהחושך"

ככה סתם, בלי שום הודעה מוקדמת, תופס אותך משפט בשיר. הוא עוצמתי. הוא חודר. אתה מזדהה והשיר, שעד לפני שנייה סתם התנגן ברקע, הופך שונה. הופך שלך. כאן, לפחות בעיני, טמון היופי שבמוזיקה: מעבר לגיטרות הבועטות ולתופים המהדהדים, מדובר במילים שיוצרות הזדהות. יש כאלה שמזדהים עם משפטים כמו "אוהב אותך כל הלילה" או "נבראתי לך". אותי תפס הדיסק כבר בשיר הראשון, במילים הראשונות של הפזמון. גם לי, כמו לאביב גדג', יש המון רעיונות בכיסים, שרובם כבר התעייפו מהחושך בו הם שרויים תקופה ארוכה מאוד. לצערי גם בהם אין צורך. וטוב שהגיע גדג' והזכיר לי עובדה מצערת זו.

"שום אדמה לא תחזיר אהבה"

"תפילה ליחיד" של אביב גדג' הוא אלבום ייחודי בגשם האלבומים הישראלי הניתך בנו לאחרונה. הוא שונה בסגנון, שונה בהגשה ושונה בטקסטים. למעריצי אלג'יר לא תהיה בעיה להאזין לטקסטים המדכאים ונבואות הזעם. סביר להניח שגם הם, כמוני, רק חיכו למשיח שלהם, שיורה טקסטים עטופים דימויים שאינם מביישים גדולים ממנו (מישהו אמר פורטיס?). לאחרים עשויים הטקסטים להיות קצת קשים לעיכול. עם משפטים כמו "כאב זה הסם היחיד שמשפיע עלינו", או "אין לי אף אחד למות למענו, או לחיות בשבילו", קצת קשה להתחיל את הבוקר. אבל כשהם מחלחלים – וזה לא קורה מיד – שומעים את האסימון בכל הבית. המוזיקה עוטפת את המילים ובכל שיר מתגלים רבדים נוספים. זו המוזיקה הישראלית במיטבה.

 "אהבת חינם לפעמים מפרשים כחולשה"

באלבום 13 רצועות ורסטיליות, היוצרות יחידה שלמה. אין מדובר באלבום קונספט, אולם התוצאה בהחלט לא רחוקה מכך. העושר הטקסטואלי הוא המוטיב המוביל ביצירה והוא שהופך אותה לכה ייחודית. אין כאן להיטים פוטנציאלים (למעט אולי "הסוד", או "יוון"), וגם העיבודים לא מתרוממים אל מעבר לאלו של אלג'יר. ובכל זאת, האלבום יצר באזז שהוביל אפילו את גלגל"צ להכניס שני שירים לפלייליסט. וזו היא הבשורה של אביב גדג' לאומה: הוא הצליח, בעמל רב, להחזיר לשיח הציבורי את הדיון על עוצמתה של המילה הכתובה. להוכיח שבשירים יש נשמה, הנגזרת מעוצמתן של המלים, ולא רק לחן ומילים תפלות. בשנים האחרונות התרגלנו לטקסטים מגוחכים ולחנים דביקים. לא עצרנו לשאול היכן הם השירים שגם ביטאו אמירה או הלך רוח. כאן נמדדת התרומה של "תפילה ליחיד" למוזיקה הישראלית. שלו, וגם של "אדומי השפתות", אלבומם של רע מוכיח וברי סחרוף, ששניהם יצאו השנה והתבססו על הטקסטים כמוטיב המוביל שלהם. לא אטעה אם אומר שזו הייתה גם הסיבה להצלחתם.

"אני רק צריך, קרן שמש, אחת שלא נגמרת"

אחרי כל הניתוחים והפרשנויות, אנחנו נשארים עם יצירה אישית מעוררת כבוד והערכה. יצירה שתיזכר כממשיכת דרכה של אחת הלהקות המוצלחות ביותר שקמו אי פעם ברוק הישראלי. יש אלבומים שממשיכים, מבלי להתכוון, את דרכן של להקות שהתפרקו. כך הרגשתי עם Euphoria Morning של כריס קורנל, שהמשיך את הקו של Temple of the Dog ונחשב בעיני עד היום לאלבום האבוד של הלהקה שהתפרקה בתחילת שנות ה-90. וכך כנראה ארגיש עם "תפילה ליחיד", שייזכר מעתה לנצח כאלבום ההמשך שמעולם לא הוקלט, של להקת אלג'יר.

"ובראת אותי יצרים יצרים, ונשארתי כאן חלולים חלולים"

הזדהות כבר אמרתי?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל  On נובמבר 2, 2009 at 8:50 am

    מעבר למילים, השירים מתהדרים בלחנים מוצלחים – במיוחד "הגולם" – שמבוצעים על ידי הרכב נהדר, אם כי בהופעות הם נשמעים הרבה יותר טעונים, בעיקר בזכות התופים של אביב ברק.

    לי השורה הראשונה שציטטת ישר הזכירה בשמיעה הראשונה את להקת "יאפים עם ג'יפים" בשורה "אני חוזר לקידוחים בצלעות שבורות וגשם בכיסים" (מתוך "אין פקקי תנועה" שבאלבום הראשון והמופתי שלהם).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: