ערב ראש השנה במחלקת יולדות

מפת הניילון הזולה שהונחה כלאחר כבוד על שולחן הפלסטיק הפינתי, שיוותה לו לרגע מראה מהודר, ביחס לאחרים, שנותרו עירומים. על השולחן הונחו שתי כוסות חד פעמיות עם דבש וארבע קופסות פלסטיק קטנות ובהן גרגירי רימון, תמרים, תפוחים וראש של דג. בקבוק מיץ ענבים הונח ליד כוסית פלסטיק חד פעמית נוספת, כשלידם מספר פרוסות לחם שחור. לעבר השולחן דידו מכל עבר נשים בחלוקים כחולים, גברים תומכים ועגלות תינוק גבוהות ורועשות. ערב ראש השנה במחלקת יולדות ב', בבית החולים קפלן ברחובות. איזו דרך נחמדה לפתוח את השנה החדשה.

בתי חולים עובדים במתכונת מצומצמת בערבי שבת ובחגים. כאשר שני אלו נופלים על אותו התאריך, מצמצם הסגל אף יותר את נוכחותו, ובית החולים הופך למבוך מסדרונות חשוכים, מחלקות נטושות ומכונות קפה מקולקלות. רק הדי הצעדים הנשמעים למרחוק במסדרונות, מפרים את הדממה. כאשר הלילה נופל, הופכת ההליכה בבית החולים לסכנת חיים: פנייה לא נכונה, ויתכן ולא תמצא יותר את דרכך חזרה. מיהרתי להצטרף לאשתי בטרם אלך לאיבוד במבוך המסדרונות והמעליות ולהתחיל איתה את השנה החדשה שלנו.

עבדקן עם צמיד פלסטיק צמודה לידו פתח את ערב החג בקידוש חרישי. הנשים נעמדו לרגע, נתמכות על ידי הגברים שלצידן, אולם חזרו לשבת מיד. העבדקן דילג על כמה פסוקים אולם שמר על סדר בתפילה. יבבת תינוק נשמעה ברקע ואחת הנשים פרשה להניק. אחת אחרת ענתה לטלפון הנייד ונעלמה לחדרה. אחיות השקיפו מהצד, שומרות על דיסטנס מבני התמותה שמולן. ככל שנקפו הדקות, הצטמצם מספר הנוכחים סביב השולחן המהודר, עד שלבסוף נותרו רק העבדקן ואנוכי. השיחה נקפה: הוא בן 28, פוטר לפני מספר שבועות מעבודתו. בנו השלישי נולד שלשום ואין מאושר ממנו. "ילדים הם נכס", אמר בעיניים בוהקות, מתעלם מבעיות הפרנסה שעשויות להיווצר בדרך. "עם הילד מגיעה הפרנסה", ירה קלישאה נוספת. אין ספק, האנשים המאמינים הם אנשים אופטימיים.

שיחה הקלילה עימו, שחתמה את ערב החג הייחודי שחוויתי (בטח בהשוואה לערבי החג המושקעים אך קדחתניים להם הורגלתי בשנים האחרונות), גרמה לי לתהות כיצד יראו סיכומי השנה האישיים שלי. קשה לדבר בגנותה של השנה בה נולד בני השני, אולם 361 הימים שקדמו ללידתו כלל לא היו פשוטים. ועדיין, חשבתי לעצמי, שנת תשס"ט תיזכר כאבן דרך בחיי הבוגרים. שנת מבחן בה התמודדתי בהצלחה עם המון אתגרים, לעיתים אף במקביל. שנה בה למדתי על גבולות היכולת שלי. שנה בה הבנתי מהם הדברים החשובים באמת בחיים. שנה בה למדתי על חבריי, על משפחתי. שנה מלאה בתובנות שספק אם היו נוקשות על דלתי בשגרת היומיום. ואני שמח שהן הגיעו השנה. שמח שהתמודדתי עימן ויכולתי להן. הן אלו שהפכו את השנה האחרונה לכה משמעותית בחיי.

 

שנת תש"ע תהיה שנה טובה. מריחים את השינוי באוויר. יום לאחר שהשתחררנו מבית החולים, פורסמה התמונה הזו בשער אחד העיתונים היומיים. "עידו ועומר משתעשעים בגשם" נכתב בה. עומר הוא שמו של אחייני. עידו הוא השם שבחרתי לבן שלי. והתמונה הזו, של שני הילדים שאיני מכיר, אולם שלשמם משמעות רבה עבורי, העניקה גושפנקא רשמית לתחושות שמלוות אותי למן היום בו עזבנו את בית החולים עם ילד נוסף: שנת תש"ע תהיה שנה טובה. האמונה בכך כבר תוביל להגשמה. כנראה שזה המתכון לחיים מאושרים. לא צריך כסף, רק בריאות ואמונה שיהיה טוב. ותודה לעבדקן.

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נילי  On ספטמבר 29, 2009 at 4:28 pm

    לפתוח שנה עם תינוק חדש, זו בוודאי ההתחלה הכי מרגשת ומשמחת שיש.
    מצטרפת למשאלותיך, הלוואי לכולנו.

  • ימימה  On ספטמבר 29, 2009 at 10:12 pm

    שם יפה בחרת לבנך. גם אני ילדתי לפני ראש השנה (לפני ארבע שנים) כשביקשנו להשתחרר מבית החולים בערב חג לפני הזמן שהיינו אמורים שמחו מאוד להיפטר מאיתנו. כיף גדול להיות עם ילד חדש בשנה חדשה.

  • המלוכסנת הרחוקה  On ספטמבר 30, 2009 at 9:43 pm

    עידו ועינם למקרה של תאומים 🙂

    הדרך הנאותה ביותר לפתיחת שנה.
    תתחדש ותתקדש.
    כהרגלך כתבת מפעים.

  • חנן  On אוקטובר 1, 2009 at 12:05 pm

    רק נשים…מעניין אם במקרה רק נשים בחרו להגיב לפוסט הזה…
    בכל מקרה, תודה למברכות. שתהיה שנה טובה לכולנו!

    חנן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: