רוקד עם לווייתנים – על הדיסק החדש של עמית ארז

האוקיינוס מייצג עבורי חופש. מעין כחול גדול, מרתק וחסר גבולות. כל מפגש שלי עם הים מעורר געגועים למשהו בלתי מושג, משהו רחוק שאיננו בהישג יד. מפגשים אלו יוצרים אצלי שקט, שלווה וביטחון, כאילו המשהו הזה, החופש החמקמק הזה, פתאום נמצא בהישג יד, ממש מול העיניים. הושט ידך וגע בו. עצם היותי בן מזל דגים רק מחזקת את המשיכה לים שהופכת, עם השנים, לחזקה וברורה יותר ויותר. זו גם הסיבה שהתחברתי לאלבום החדש של עמית ארז למן הרגע הראשון ששמעתי את שמו. השם הארוך Last Night When I Tried To Sleep I Felt The Ocean With My Fingertips משך אותי ולו בגלל העובדה שהוא הצליח להמחיש עבורי את התחושה החמקמקה הזו, שמתרחשת מפעם לפעם, שעה שאני נכנס למיטה ונרדם בבריחה למחוזות הדמיון.

ייחודו של האלבום בראש ובראשונה הוא בשלמותו: כל רצועות שוות מבחינת איכותן וביצוען. אין זה עניין של מה בכך ואין אמנים רבים (ודאי לא ישראלים) המצליחים לייצר רצף שירים ששומר על איכות ורמה זהה לכל אורך האלבום. זכורים לי מתי מעט שכן הצליחו ("מנועים קדימה" של אלג'יר, "האיש שראה הכל" של רוקפור ו-Wall of Sound של גבע אלון הם השלושה שעולים בדעתי כעת) והאלבום הזה נכנס לרשימה מכובדת זו ללא בעייה. מעבר לרצף השירים האיכותי, נעים רוב השירים סביב אותן אלגוריות – מים, לווייתנים, אוקיינוס – ומייצרים טקסטים הגובלים במסתוריות, בעלי אוריאנטציה חולמנית משהו, המדברים, שוב, על המשהו הזה, הבלתי מושג, הנמצא אי שם במעמקי האוקיינוס הפרטי שיש לכל אחד ואחת מאיתנו בראש.

הדיסק מצטיין בעיבודים התואמים את הקו החולמני של ארז, הבא לידי ביטוי בטקסטים שכתב. בניגוד לעבר, החליט ארז שלא להתבסס אך ורק על גיטרה אקוסטית, אלא לתבל את השירים בקלידים. הקלידים משדרגים את הלחנים, הופכים אותם לעמוקים יותר ונדמה כי משדרגים גם את ארז עצמו, שנחשב טרם יציאת האלבום לתואם אליט סמית ישראלי וכעת יכול לפתוח עצמו לז'אנרים חדשים, שאינם כוללים רק בחור עם גיטרה אקוסטית ששר שירים שקטים.

שמיעה חוזרת של האלבום הזכירה לי אמן ישראלי אחר דובר אנגלית. Wall of Sound של גבע אלון שיצא לפני כשנתיים נחשב גם היום לאחד האלבומים הטובים שניפקה סצנת האינדי המקומית. קווי הדמיון בין שני האמנים ברורים למדי: שניהם דוברי אנגלית, שניהם שידרגו עצמם לבלי היכר לעומת אלבומם הקודם ושירי הנושא של שני האלבומים האחרונים שהוציאו היו השירים הטובים ביותר שלהם. לעניות דעתי, מדובר בשני אמנים שביצת המוזיקה הישראלית קטנה עליהם: וירטואוזים בגיטרה שיכולים, בעזרת הקשרים הנכונים, לפרוץ גבולות גם בעולם, בדיוק כפי שעשה אסף אבידן שחתם לאחרונה על חוזה הקלטות עם ענקית המוזיקה קולומביה (שניהם עולים עליו לטעמי).

האזנה רציפה לאלבום החדש של עמית ארז לא תשאיר אף מאזין אדיש. נכון הדבר שבעתיים עת ההאזנה מתבצעת על חוף הים בשעות בין ערביים של חודש אוגוסט מהביל. תמהיל השקיעה, הבריזה והשיר הפותח של האלבום (Pretty Things) יגרמו למחשבותיו של האדיש באדם לצלול להן לפתע אל מעמקי האוקיינוס ולתור אחר מציאות חדשה. ואם תאזינו לאלבום בבית, תוכלו פשוט לפתוח את עטיפת הדיסק ולהתענג על הריח שיאפוף את החדר. אין זה ריח הנייר או הפלסטיק – מדובר בריחו החמוץ מתוק של הים, שעבור חלקנו טומן בחובו גם ריחו החמקמק של החופש.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On אוגוסט 24, 2009 at 11:45 am

    כתבת יפה, חנן
    מצטרף לתשבחות
    מסמפט מאוד את עמית ארז, יצירתו, תקליטיו, נגינתו, כתיבתו, והדיסק האחרון הזה הוא באמת יפהפה

  • עידית פארן  On אוגוסט 24, 2009 at 3:34 pm

    מאוד
    יש בו משהו…אני אוהבת אותו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: