על ההבדל בין כריס קורנל ומשינה

מופע רוק אמיתי – תחת הכותרת "מופע רוק" במילון אבן שושן, ראוי להכניס החל מהיום תמונה של כריס קורנל. כי אין דברים כאלו יותר. פשוט אין. הם כבר לא קיימים. הלכו לאיבוד במסחריות שפשתה במוזיקה בשנים האחרונות. המסחריות שכבר הספיקה להשכיח מאיתנו איך נראתה המוזיקה לא לפני זמן רב. כמה תמימה היא הייתה, כמה חזק היא בעטה. כריס קורנל הצליח להחזיר, למספר שעות, את הימים ההם: ימים בהם המוזיקה נכתבה מהנשמה, ימים בהם אמנים באמת האמינו במה שהם שרים, האמינו שהמוזיקה תפרוץ גבולות, תשנה עולמות. כך נראה אמן ששר מהלב, שהצעקה שיוצאת מגרונו הניחר מצמררת ומענגת כאחת. מבטו המוטרף לפרקים הראה מדוע הוא עדיין נחשב כאחד מהאבות המייסדים של מוזיקת הרוק.

פגישת מחזור – רוב רובו של הקהל ששטף את גני התערוכה אמש היה בסביבות ה-30 פלוס. סימני ההיכר בלטו למרחוק: הכרס שביצבצה, האישה ההריונית שחיבקה וחולצות הפלאנל של פארל ג'ם ומטאליקה שהזכירו נשכחות. למשך מספר שעות, נחתו לפתע שנות התשעים בגני התערוכה. הבריזה בשיער, הבירה ביד והמוזיקה על הבמה הזכירו איך נראו החיים שלנו לפני זמן לא רב. לפני האישה והילדה. כשעוד היה לנו קוקו והאמנו שנוכל לשנות את העולם. היה זה ערב קסום, ערב של נוסטלגיה, זיכרונות ילדות שהועלו מהאוב ומוזיקה שפרטה על נימי הלב ועשתה עור ברווז. משינה אמנם הצליחה להרוס קצת את האווירה, עם הופעה שבלונית ונטולת יומרות להראות למישהו שאכפת להם. לרגע היה נדמה שהקסם אבד. ואז עלה כריס. 

כריס קורנל – קורנל נתן את אחת מהופעות הרוק הטובות ביותר שראיתי מעודי. עוד לפני המוזיקה, מדובר בבנאדם: מחייך, מתקשר עם הקהל, צוחק ונהנה. קורנל הביא את עצמו לבמה, כמות שהוא: בלי מניירות של כוכב רוק, בלי עצלנות, עם בחירת שירים מדהימה ואנרגיות שלא נגמרות. הוא עלה לשיר כאילו חייו תלויים בהופעה הזו, כאילו מתעקש להוכיח שהוא עדיין שווה משהו, כמו מבקש מחילה על ההברזה מהשנה שעברה. לא שהייתי צריך לשמוע אותו שר 25 שירים בשביל לסלוח לו – סלחתי לו כבר אחרי Hunger Strike – אבל הוא בהחלט התנהל במקצועיות נדירה לגילו ומעמדו ככוכב. נתן מעצמו מעל ומעבר. זה ניכר על הבמה וזה ניכר גם בקהל, שמאס בכוכבים המזדקנים שמגיעים לדפוק כרטיס בישראל ולברוח (ונדמה שכולם יודעים במי מדובר…). 

השירים – קונצנזוס מוחלט בקרב היושבים בקהל – השירים מ-Scream, פשוט נשמעו מצוינים. אולי האנרגיות של קורנל עשו זאת, ואולי אנחנו סתם לא מבינים במוזיקה וקטלנו אותו שלא לצורך. יש להעריך אמן שיודע לצאת מהקופסה ולשנות את עצמו, גם אם הדבר אינו תואם את רצון מעריציו. קורנל הוכיח לכל מקטרגיו שהוא זן נדיר כשהביא עימו מגוון שירים שנפרסו על פני 20 שנות קריירה: שירים אלמותיים, לצד שירים חדשים, בלדות אקוסטיות לצד גראנג' בועט. בחירת השירים עשתה לו (ולנו) רק טוב.

סיכום – הנאה צרופה הן צמד מילים שיסכמו את הערב בצורה ההולמת ביותר. פשוט כי כבר אין דברים כאלו. אין אמנים שבאים לכאן ונותנים מעצמם 120%. פשוט אין. בטח לא אמנים בסדר גודל כזה.

משינה – להקה מתה מנגנת. תיאור שהולם את הלהקה שחיממה את ההופעה ונחשבה, עד לא מזמן ללהקה הטובה בישראל. עולים. מנגנים. ויורדים. לא מתקשרים (לא ביניהם ולא עם הקהל) ואפילו לא מנסים להראות שאכפת להם. דופקים כרטיס והולכים. משינה נחשבת כאגדת רוק בישראל, מעין מקבילה של קורנל בעולם. וראו זה פלא. האמן בן ה-45 מקפץ ושר כאילו אין מחר. ואילו הלהקה עומדת ומנגנת בהססנות, באיטיות ובלי שום חשק. ועוד באירוע שהוא נדיר כשלעצמו ומעניק גושפנקא רשמית למפלצות התהילה כאלבום הטוב ביותר שלהם אי פעם. כנראה שככה נראה הרוק הישראלי. ואולי דווקא טוב שהם באו בלי חשק. כי ההופעה שלהם רק המחישה עד כמה ההופעה של קורנל אמש הייתה מחשמלת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רועי  On יוני 18, 2009 at 11:11 pm

    מצ"ב קישור לגלריית התמונות

    http://gallery.base.co.il/gallery.asp?num=1734

  • שלומי  On יוני 19, 2009 at 1:58 am

    כל מילה חחקוקה באבן

  • אני  On יוני 19, 2009 at 2:46 pm

    אלק לא תקשרו עם הקהל, נכון כל פעם שיובל ניגש לקהל זה לא נקרא תקשור בלבד
    וניגנו בלי חשק, הם התרגשו יותר מקהל איזה נגנו בלי חשק ואיזה בטיח
    אנשים מדברים שטויות כל הזמן על משינה כי זה נהיה במודה, הם ניגנו מעולה עשו את זה מעולה ועם הכי חשק בעולם

  • יוני  On יוני 23, 2009 at 6:01 am

    קראתי את שלושת הפוסטים האחרונים ואהבתי. החזרת אותי לתקופת התיכון אפילו מבלי שהייתי בהופעה (לצערי). האמת שדווקא הייתי שמח לראות גם את משינה מנגנים את מפלצות התהילה. אולי בפעם הבאה…

    אני, אגב, מנסה להילחם במשפטים בסגנון של "רק בזמננו המוזיקה היתה טובה והיום הכל חרא", אבל לא תמיד מצליח. כנראה שזו דרכו של עולם. בכל מקרה, יש (כמה) אומנים טובים גם היום ויהיו גם בעתיד. יתכן שפשוט קשה יותר להתחבר אליהם ממרום גילנו.

    ואם כבר – בהזדמנות אשלח לך לינק לקצת מוזיקה שעשיתי בזמן האחרון.

  • חנן  On יוני 23, 2009 at 9:11 am

    תודה על התגובות!
    לגולש בשם אני – לא יודע אם שמת לב, אבל שלומי ברכה שר שיר בקריאה מדף. זה לבד אומר הכל. הם מנגנים מעולה, אין בכך ספק, אבל מה עם לתת קצת שואו? את זה לא תמצא אצלם…
    יוני – מה שלומך בנאדם? תראה, המוזיקה היום בכלל לא חרא וגם לא אמרתי את זה – היא פשוט התמסחרה. אמנים כמו קורנל מייצרים נוסטלגיה שמשדרגת את המוזיקה שלהם והופכת אותה לאיכותית יותר בהשוואה לזו של שנות ה-2000 שמגיעה בלי נוסטלגיה מתוווה ועל כן, קצת יותר קשה לעיכול. ממתין ללינק שלך…
    ובאופן כללי – הבלוג מקבץ לכאן יותר ויותר גולשים מימי פריז העליזים ואני שמח על כך. ברוכים הבאים…Stick Around!

Trackbacks

  • By Seasons roll on by « יושב על הגדר on יולי 17, 2012 at 7:35 pm

    […] שעברו מאז ההופעה הקודמת של כריס קורנל בארץ. אני חוזר לפוסט שכתבתי לפני שלוש שנים בעקבות ההופעה ההיא, קורא ובודק מה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: