התכנית הכי טובה בטלוויזיה כיום

הרחק מאור הזרקורים של הישרדות, מתנורי האפייה של שף סטפן ובדיחות הקרש של אברי גלעד, מסתתרת התכנית הכי טובה בטלוויזיה כיום. לא תראו אותה בערוץ 10. גם לא בערוץ 2. התכנית הכי טובה בטלוויזיה שלי כיום היא "האלבומים הגדולים", בערוץ 24.

הסדרה התיעודית, העוסקת בסיפורם של אלבומים ישראלים שתפסו מקום מרכזי במוזיקה המקומית, שבתה את ליבי אל מן הרגע הראשון. הקונספט מבריק ומעניין. הבחירה באלבומים (לפחות עד כה) מוכיחה עצמה כמוצלחת. ההגשה עדינה ונותנת מקום לניואנסים הקטנים שכל אמן מביא עימו. המפגש עם כותבי השירים, שלעיתים לא ראו האחד את השני שנים, מרגש וחושף את כל אותם סיפורים קטנים שהפכו את השירים לכה מוצלחים.

דווקא סיפורים אלו, פרטי הטריוויה הקטנטנים והלכאורה לא חשובים האלו, הם שעושים את ההבדל מבחינתי והופכים את התכנית למוצלחת כל כך. הם צובעים את השירים מחדש, מעניקים להם משמעות שונה ולפעמים אף משנים את דעת השומע לגביהם. למדתי להעריך שירים יותר לאחר ששמעתי כיצד נכתבו או למי נכתבו. גיליתי יוצרים שכלל לא ידעתי כי היו שותפים להפקות תקליטים באותה התקופה. ובעיקר, גיליתי את המוזיקה הישראלית מחדש.

הראיון עם עמליה, לה כתב נמרוד גאון את "שיר החייל" והראיון עם אימו היו מצרך נדיר שלא רואים כל יום. גם הסיפורים של שלמה ארצי על הפקת "דרכים", ועל החלטתו לנפות את השיר מרשימת השירים הסופית (החלטה שלא יצאה אל הפועל בסוף), היו מרתקים. החדירה אל עולמו הפנימי של מתי כספי ואל תהליך הפקת אלבומו הראשון חשפו בפני יוצר גדול ואלבום שכלל לא נכלל ב-Playlist שלי עד כה. בתור ילד שגדל על תיסלם, התרגשתי לראות אותם נפגשים, צוחקים ומספרים על התקליט שהיה חלק מפסקול ילדותי בירושלים של שנות ה-80. לראות את פורטיס וסחרוף שרים ומנגנים ביחד זה פשוט מרגש ואין זה משנה כלל מה הם מנגנים. פשוט מרגש.

בקיצור, כל תכנית היא תענוג צרוף המחזיר אותי לארון הדיסקים (או ל-MP3) והופך את ההאזנה לשונה, ייחודית ומפתיעה. כל שיר מקבל משמעות שונה וכל דיסק ישן הופך לפתע לחדש. כך גיליתי מחדש, כאמור, את האלבום הראשון של מתי כספי. כך הוקסמתי מחדש מ"דרכים" של שלמה ארצי. כך הטענתי שוב ל-MP3 את "סיפורים מהקופסה" של פורטיס וסחרוף. וכך, למרבה ההפתעה, למדתי להעריך אלבומים שמעולם לא דיברו אלי עד כה, כמו "החיים שלך בלאפה" של טיפקס ואפילו "כמו סינדרלה" של שרית חדד.

נחמד לראות, בין תכניות האינסטנט, ה-SMSים והריאליטי, גם תכניות הפונות לקהל בוגר יותר – הקהל אנין הטעם וחובב המוזיקה הכבד, שדי שבזכותו מחזיק ערוץ המוזיקה בזיכיון השידור. טוב שנותרה עוד תקווה לטלוויזיה איכותית. טוב שנזכרו גם בנו…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל  On מרץ 7, 2008 at 10:51 pm

    על אף שבפרקים הראשונים יש קטעי קישור לא קשורים ומיותרים (הכוונה בעיקר לפרק על "באה מאהבה"), מדובר בסדרה מרתקת. סוף סוף תוכנית עם תוכן בערוץ המוסיקה, וכזו שמכוונת לשם שינוי גם לדורות שעברו את גיל ההתבגרות. כתבתי עליה מעט אצלי: http://yael.haoneg.com/general/31

    אגב, הסדרה משודרת כעת בשידור חוזר, ואפשר גם לצפות בה באינטרנט באופן חוקי דרך האתר של מוסיקה 24.

  • אריק גלסנר  On מרץ 8, 2008 at 12:38 am

    אשתדל להציץ. שמעתי על הסדרה אבל עוד לא יצא לי

  • המלוכסנת הרחוקה  On מרץ 8, 2008 at 10:46 am

    בשבילי לונדון וקירשנבאום הם הגלולה המתוקה של היום.
    או סימפסונס בחצות.

  • שרון  On מרץ 8, 2008 at 1:16 pm

    ים אווילית. די, מספיק עם זה, קובי. לא מוכרחים בכח.
    בכל אופן, נעצבתי לראות שהמתופף,תמיר ימיני, חזר בתשובה. אי אפשר להאמין], חרדי לגמרי

  • אביבה  On מרץ 8, 2008 at 7:57 pm

    אפשר אולי לדעת יום ושעת שידור?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: