מילואים. לא מה שחשבתם…

אני אוהב לעשות מילואים. בעוד רוב חבריי רואים במילואים סוג של ניג'וס, אני מוצא שהמילואים הם סוג של חתונה עם ילדים: שניהם נשמעים מפחידים בהתחלה, אבל כשהם מגיעים, השד לא נורא, שלא לומר אפילו נעים. כמובן שקשיים תמיד יהיו, אבל הם בטלים בשישים אל מול היתרונות שאפשר להפיק מהתרומה למדינה. מכיוון שאת שלושת השבועות האחרונים שלי עשיתי בשירות המדינה, להלן רשמיי:

ראשית, המילואים הם סוג של טיול, מעין מסע בזמן לכל אלו שהתבאסו שמרטי מקפליי לא המשיך לעוד שלושה סרטי "בחזרה לעתיד". צו המילואים הוא כרטיס אל העבר, אל מקום בו דאגתך היחידה עלי אדמות היא מתי תצא הביתה. את מקומה של אשתך תופסמפקד מחוצ'קן בן 20, את עיתוני הכלכלה מחליפים מדורי הספורט ובמקום לפתוח את הבוקר עם קפה במשרד, אתה פותח אותו עם פילס בולגרית וצהובה שקנית בתחנה המרכזית בתל אביב ב-8 בבוקר, לאחר שנואשת מלמצוא את האוטובוס הנכון לבסיס.

כן, זו הייתה שגרת החיים שלי, ככה נראיתי וזה מה שאכלתי, כאשר הייתי צעיר חסר ניסיון וידע. ייחודו של שירות המילואים היה בכך שאיפשר לי לחזור בזמן לשגרה הזויה זו ולהביא עימי הפעם, בגרות וניסיון שכה היו חסרים לי כשהייתי צעיר. לפתע חזרתי להיות על מדים, אולם את התמימות והנאיביות החליפו ידע וניסיון, ששיקפו את המציאות בה אני חי היום אל מול זו אליה חשבתי שאגיע שהייתי בן עשרים. ייחודו של מסע בזמן כזה, בכך שהוא גם מאפשר לי להעריך את מה שיש לי ולהבין עד כמה התקדמתי בחיים. התרחבות הפריזמה דרכה אני משקיף על העולם כיום, העלתה גם תובנות חדשות ומשעשעות למדי, על החייל השבוז שעשה שלוש שנים בשריון ובקושי יצא הביתה. פתאום הכל נראה קטן וחסר משמעות אל נוכח הקשיים של היום. אחרי הכל, מה זה 3 שנות שירות, לעומת 20 שנות משכנתא?

עם זאת, הזמן מצליח גם לשמר דברים שכנראה כבר לא ישתנו לעולם: לא אתפלא עם גם לאחר שפצצה אטומית תנחת בלב בתל אביב, עדיין יהיו מספיק חיילים שיאבקו (בפירוש יאבקו) על הזכות להיכנס לאוטובוס בימי ראשון בבוקר. לא אתפלא אם גם בעוד 50 שנה, אף אחד לא יבין ששלושה אוטובוסים ביום, שלא עוצרים באף תחנה בדרך, לעולם לא יספיקו בכדי להביא את כל החיילים בשלום לבסיסם בבוקר. כנראה שיש דברים שפשוט לא משתנים: חיילים עדיין נדרשים לשלם שקל בשביל להשתין בתחנה המרכזית, ארבעה שקלים בשביל להוציא פחית קולה מהמכונה ושבעה שקלים על פילס בולגרית (בלי צהובה) בשקם. אכן, עולם כמנהגו נוהג.

עם המדים שבים ועולים גם שלל ריחות וטעמים שחשבתי שכבר עברו מן העולם: טעמו היבשושי של האוכל הבלתי מבושל במטבח הצבאי, טעמו המתקתק של קנקן המיץ המתוק לעייפה, טעמה הבלתי ניתן להגדרה של דייסת הבוקר הידועה לשמצה. כל אלו התערבבו עם בליל ריחות הסולר, הזיעה והשירותים הצבאיים שבאופן מפתיע, לא הצליחו להעלות בי שום תחושת גועל או קבס. תתפלאו מה זוג מדים בלוי ומרופט יכול לעשות לאפו וחיכו של אדם.

שלושה שבועות על מדים גם גרמו לי לשוב ולדבר בעגה הצבאית הידועה, שלמרות השנים, עדיין שומרת על מעמדה כמחיית השפה העברית: פתאום כל חייל הופך לצעיר, בכל יום יש לו"ז (וכידוע, חור בלו"ז שווה תיזוז), כל מילואימניק הוא זרקן ועל כל חייל שלא נמצא אומרים שיצא לקצונה. השביזות מתעצמת בכל יום א' ולפתע אתה נזכר שלכל שבת, באמת יש מוצאי שבת…

ואם חושבים על כך לעומק, מגלים כי המילואים הם למעשה הרשת החברתית הראשונה שקמה בעולם. הרבה לפני ש- Facebok, LinkedIn ו-Myspace עשו מיליונים, היה זה שירות המילואים שאיפשר לשמור קשרים, להכיר אנשים בעלי רקע דומה ולפתח קשרי עסקים. נדמה שאין חולק על כך כי גם היום, המילואים עדיין עושים עבודה טובה יותר מכל רשת חברתית אליה תרשמו. תוך חמש דקות מצאתי שפה משותפת עם אנשים שלא ראיתי כבר עשר שנים, וחברים שפעם לא עניינו אותי (או שאני לא עניינתי אותם), הפכו לפתע לאנשי שיחה מרתקים ולפוטנציאל עסקי מעניין.

כן, אלו הם בעצם היתרונות של שירות המילואים, שאפשר אולי לתמצת אותם בשתי מילים: שבירת שיגרה. המילואים מעניקים לי הזדמנות פז לשבור שגרה – לעשות דברים שונים, לפגוש אנשים שונים ולהתנתק מהחיים לכמה ימים. כל כך הרבה אנשים מפנטזים על שבירת שגרה בחיי היומיום ובכל זאת, כל כך מעט מסכימים לעשות מילואים וזה בלתי נתפס. אז נכון, זה לא שבצבא אני עושה דברים מעניינים יותר ממה שאני עושה בד"כ – הם פשוט שונים, זה הכל. וזה המון!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On נובמבר 7, 2007 at 12:53 am

    אני יוצא מחר בבוקר. כולה שבוע, אבל כבר עכשיו נמאס לי.

  • הצועד בנעליו  On נובמבר 7, 2007 at 9:35 am

    אבל יש בארץ הזאת אלפי אנשים שנרדפים על ידו.

    אני ועוד רבים וטובים שקיבלו פרופיל 21 טוענים כבר הרבה זמן על המהות והכוונה האמיתיות שמסתתרות מאחורי ההתווייה שאתם מתווים אנשים ב"פרופיל 21".

    הפרופיל 21 הוא המצאה שבמדינה ה"דמוקרטית" מחליף את האישפוז שמופעל בארצות טוטליטריות ידועות כנגד מתנגדי המשטר.

    לנו, הנפגעים והנפגעים הפוטנציאלים של תכניתו של האלוף אלעזר שטרן אין מה לפחד. כי כל זה נעשה נגדינו במשך השנים, ועברנו את הפרעונים שקדמו לשטרן, נעבור גם את הפרעה הזה.
    אם שטרן רוצה מלחמה איתנו – הוא יקבל אותה, והוא זה שיתחרט על כך. אנחנו ננצח, כי אנחנו הצודקים.

    יש הרבה בעלי פרופיל 21 שאם הם היו מנהיגים את החברה, היא היתה נראית יותר טוב מכפי שהיא נראית כעת, שמנהיגיה הם אותם הפסיכופתים שנותנים להם פרופיל 21 (נפשי=פוליטי), ועוד שולחים את כלביהם לכתוב כאן תגובות נגדם, מן הסתם כדי לטשטש את עקבות הפשע שנעשה באמצעות השלכת עוד רפש על הקורבנות.

    ה`פרופיל 21` הוא שיטה נאצו-ספרטנית וחייב לעבור מן העולם!

    דרך אגב, שיטת ה'טיפול' בפרופילניקים אומצה כנראה ע"י נתניהו לטיפול במובטלים ובחלשים כלכלית: האשמתם א-פריורית במצבם, ומי שעוד מסתכל על פרופיל 21 כסטיגמה, מן הסתם גם יש סיכוי שהוא נמנה עם תומכיו הנלהבים של ביבי.

  • הצועד בנעליו  On נובמבר 7, 2007 at 10:29 am

    טעית: מאות אלפים נרדפים. על-ידו ועל ידי התקשורת.

    וכל השאר, כרגיל, אותו קופי-פייסט. איזה כיף שמעריצים אותי, רק חבל שזה אנשים כל כך חסרי חיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: