Nightswimming

מעבר לעובדה שהדיסק עצמו (Automatic for the people של REM) הוא חלק מפסקול ילדותי, השיר הספציפי הזה פשוט מרגש אותי כל פעם מחדש. לא משנה כמה פעמים אאזין לו, הוא תמיד יזכיר לי תקופה נשכחת, תקופה נחשקת שלעולם לא תחזור.

אני זוכר את הבריכה ביישוב. בריכת גלים שהלילה רק העצים את גודלה. ללא ילדים קטנים ורעשנים, ללא מציל קולני וללא גלים, המפכים על רצפת הקרמיקה החלקלקה. בהעדר אפשרות לצאת ולבלות (היינו חבורת נערים מחוסרי רישיון נהיגה ביישוב קהילתי מרוחק) הגענו אליה לעיתים תכופות, בד"כ לקראת חצות. מוודאים שסיור השמירה יצא, מטפסים על הגדר ונכנסים פנימה. חלק היו קופצים למים, חלק סתם ישבו בצד ועישנו. אני אהבתי לשבת על שפת הבריכה, לטבול את הרגליים במים ולהאזין לשקט.

אני זוכר את השקט. שקט אמיתי שאפשר לחוש בו רק בלילה. רק בשחייה לילית השקט בתוך המים נשמר גם כאשר אתה צף מעלה. היינו יוצאים מהמים ורק מקשיבים. צרצרים צרצרו, ינשופים יללו. לפעמים גם העטלפים יצאו ממחבואם. לילה אמיתי. Night swimming deserves a quiet night. מייקל סטייפ מעולם לא צדק יותר…

אני זוכר שהמים היו חמימים. חמימות של אמצע אוגוסט, שמזמינה אותך לפשוט את הבגדים ולצלול. החמימות הזו מקיפה אותך מכל עבר. באופן מפתיע, גם לאחר שאתה יוצא מהמים. כשלא הבאנו מגבות, היינו מתנגבים בבגדים וחוזרים הביתה עם בגדי הים הרטובים עלינו. הפחד שיראו אותנו נותר גם כשעזבנו את הבריכה. רצינו לפחד. הכיף לא היה אותו הכיף ללא הפחד. בטח לא הזיכרון שאחריו…

אני זוכר שבפעמים הראשונות פחדתי נורא. הייתי ילד די חנון. מעולם לא הייתי מעורב בקטטות, לא עברתי על החוק ולא עשיתי דברים רק בגלל שכולם עשו. חנון. הייתה זו הפעם הראשונה שעשיתי משהו אסור במודע. וזה הפחיד אותי. אהבתי את זה. אהבתי לגלות שזה מעצים את התחושות שלי. הופך את החוויה למרגשת יותר. 

אני זוכר שפעם גם תפסו אותנו. השמועה על השחיות הליליות הגיעה לסיור השמירה שהפתיע אותנו על חם. מזל שאח של אחד מאיתנו היה באותו הלילה בסיור. ניצלנו מתיק במשטרה. לא שזה הפריע לנו או הדאיג אותנו. יומיים אחר כך שוב חזרנו לזירת הפשע.

אני זוכר שבהעדר ייצוג נשי, היינו נכסים למים עירומים לגמרי. האדרנלין, שממילא היה גבוה, קפץ לרמות מטורפות. שחייה לילית ללא בגדים היא אחד הדברים המרגשים ביותר עלי אדמות. כאשר זה נעשה בים, באופן גלוי, זה פשוט כיף. כאשר זה נעשה בבריכה סגורה, בחשאי, תחושת הכיף הופכת לעילאית.

אני זוכר שלא היו לנו דאגות אמיתיות בחיים. לא ילדים, לא משכנתא, לא קריירה. כלום. הדאגה היחידה הייתה לאן נברח שסיור השמירה יגיע. וגם מה עושים מחר בערב. חופש גדול של נערים מתבגרים ביישוב של עשירים, ללא חששות וללא מחוייבויות. ימים של תמימות שאולי טוב שכבר אינם.

אולי זה הזיכרון, שככל שהוא רחוק, כך הוא מעצים את התחושות. אולי זה הגיל, שככל שהוא מתקדם כך הוא מעלה געגועים לתקופות ישנות. ואולי זה סתם השיר הזה, שהתנגן לפני מספר דקות ברדיו והזכיר לי את הימים ההם, בקיץ 1993, בהם באמת חשבתי שאני יכול לנצח את העולם, אם רק יתנו לי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On אוגוסט 28, 2007 at 6:03 pm

    קודם כל, זה השיר הכי טוב באלבום שהזכרת, וגם אחד האלבומים הטובים ביותר של אר אי אם, ואגב, מומלצים מאוד גם הראשונים שלהם. דבר שני- נכנסת עם השיר לאווירה ולזכרונות האישיים שלך ואהבתי. האם הבריכה שאתה מתגעגע אליה עדיין קיימת או שהיא נטושה וריקה. אם היא נטושה וריקה אשמח לכתובת. בריכות ריקות זה דבר עצוב ויפהפה, לטעמי. תודה

  • ח ל י  On אוגוסט 28, 2007 at 10:29 pm

    כתבת מאד יפה לטעמי 🙂

    שחיה לילית היא באמת תמיד דבר מרגש
    וגם לי כמובן, יש כמה כאלה טמונות אי שם…

    כיף.

  • שרון  On אוגוסט 29, 2007 at 6:51 am

    בן עשרים וחמש? התקליט יצא בשנת 93', לא?

  • חנן  On אוגוסט 29, 2007 at 8:10 am

    אז הייתי ילד (בן 16).
    יכול להיות שמנטלית עדיין נשארתי ילד. פיזית אני כבר ממש לא.

  • רינה  On אוגוסט 30, 2007 at 12:02 pm

    מזכיר לי את לילות הלבנים של משמרות עת שרתתי בצבא בצפון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: