מכתב לעידן אלתרמן

עידן (אלתרמן) שלום,

קראתי כמעט את כל הפוסטים שפרסמת בבלוג שלך. מצאת חן בעיני למן הפוסט הראשון: שנון, מרגש ומחדש כאחד. שמחתי ששיתפת בידע המוזיקלי הנרחב שלך, ששיתפת בחוויות מאחורי הקלעים של עולם הזוהר ובכלל, שדיברת בשפה פשוטה, לא מתחנפת מחד ולא מתנשאת מאידך. בכל פעם שקראתי את שהיה לך לכתוב, הרגשתי כאילו אתה עומד לידי ומספר לי את הסיפור. אולי עצם היותך דמות מוכרת, היא שאיפשרה לי להדביק את הכתוב לפרצוף מדבר. ואולי הייתה זו רק העובדה שחשבתי שיש לנו המון מן המשותף ושבסיטואציה מסויימת, היינו יכולים להיות חברים טובים.

כשהייתי קטן, הייתי בטוח שאוכל להיות חבר של כל דמות, מצויירת וספרותית כאחת. התבגרתי מאז, אבל גם היום אני עדיין חושב שאני ואתה היינו יכולים להיות חברים טובים: שנינו בשנות ה-30 לחיינו, בעלי אהבות מוזיקליות דומות. שנינו גם הורים לילדות קטנות. אתה אמנם קצת (הרבה) יותר מוכשר ממני, קצת (הרבה) יותר מוכר ממני, אבל אני בטוח שלא יהיה אכפת לך…

הבלוג הזה נכתב משתי סיבות: האחת היא לבקש ממך לחזור לכתוב, לחזור לשתף. הפוסט האחרון נכתב לפני בדיוק חודש וחבל, כי הוא נעצר בשיא. אם אי פעם תקרא את הפוסט שלי, רצוי שתדע שהייתי שמח לראות אותך חוזר לכתוב. חתום על הפוסט הזה רק אדם אחד אבל אני בטוח שעוד כמה בלוגרים ברשימות יזדהו עם עצם הבקשה.

הסיבה השנייה שאני כותב כאן היא בגלל שלא יכולתי לומר לך את כל זה בעצמי. אתמול בבוקר יצאתי מרכבי וזיהיתי אותך משייט במכונית שלך לעברי. חשבתי לעצור אותך, להתחיל שיחה ולשאול מה קורה עם הבלוג. המחשבה שאני עוצר מישהו שאיני מכיר רק בשביל לשאול אותו שאלה כה מטופשת עצרה אותי. בסופו של דבר, נעצרת דווקא אתה לידי. הוצאת ראשך מהחלון ושאלת אותי כיצד להגיע לאנשהוא. גם אחרי שהסברתי לך המשכת להקשות בשאלות. בכל אותו זמן חשבתי לעצמי שאולי תהיה זו הזדמנות לעשות היכרות. חשבתי, אולם שתקתי. בסוף החנית את רכבך לידי, יצאת, שאלת שוב בכדי לוודא שאתה בכיוון הנכון והמשכת בדרכך. ואני, שרק רציתי לשאול מה קורה עם הבלוג שלך, פספסתי את ההזדמנות.

אל תרגיש מאויים. אין בכוונתי להתדפק אל דלתך ולבקש שתהיה חבר שלי. רק רציתי לנצל את פגישתנו המקרית בשביל לומר לך, קצת באיחור, שאני ממתין שיחזור לך החשק לכתוב. אני מניח שכמו כל אומן, גם אתה צריך פידבקים חיוביים בשביל להופיע. ראה רשימה זו כפידבק הראשון.

 

בידידות,

 

חנן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • די כבר  On יולי 16, 2007 at 5:37 pm

    אה? למה? למה?

  • מחזקת ידיך  On יולי 16, 2007 at 5:46 pm

    זה דווקא יפה, שזה נכתב בפומבי
    יפה ונדיר
    בין אנשים בכלל
    בין שני גברים בפרט
    פשוט יפה

  • די כבר  On יולי 17, 2007 at 8:52 am

    לא זה לא יפה – לא בגלל ההר ברוקבנקיות, אלא בגלל שזה מטופש.

  • אנכי  On יולי 17, 2007 at 10:45 am

    אוהבת אותו ואת כתיבתו ואת טעמו במוסיקה ובחיים בכלל
    עידן-
    איפה אתה?

  • הזוייה  On יולי 17, 2007 at 11:01 am

    כשאני צועדת לפארק הירקון
    לא ידעתי שהוא הפסיק לכתוב
    אבל מבטיחה לתפוס אותו ולהגיד לו שהעם רוצה אותו בחזרה.

    עידן- ניפגש במעבר החצייה של ירמיהו: ) הפעם אני לא סתם אחייך ואהנהן עם הראש לשלום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: