דפקו אתכם. מכירים את ההרגשה?

 

בד"כ זה קורה בדיעבד. ז"א, אתם מגלים שדפקו אתכם מאוחר מדי ונותרים עם תחושת "יצאתי פראייר", שאין גרועה ממנה במנטליות הישראלית. ובכן, יש תחושה גרועה יותר מזו: אני קורא לזה תחושת ה"אני הולך לצאת פראייר ואין לי שום דבר לעשות בכדי למנוע זאת". זה הולך כך:

כשהמקלחת החליטה לשבוק חיים שעתיים לפני כניסת החג, עוד חשבתי שאוכל לתקן אותה ולהספיק להגיע לארוחה החגיגית בזמן. 20 דקות וכמויות ג'יפה ברמות שהמקלדת אינה יכולה לסבול לאחר מכן, הסתבר לי שטעיתי. בצר לי פניתי לאינסטלטור היחיד שאני מכיר: זה שבחוכמתו כי רבה הצמיד מגנט עם שמו לדלת הדירה שלי (על זה נאמר, ביום עושק, בלילה משווק). הבחור הצמיד תג מחיר אסטרונומי ואף נימק זאת בחינניות: "בחורצ'יק, גם ערב חג, גם שעה מאוחרת ואני באמצע קניות. רוצה תיקח, לא רוצה, לא צריך".

לזכותי יאמר שניסיתי להתווכח. אפילו ניתקתי וניסיתי לחפש מישהו אחר. אבל מחוגי השעון, שככל שהתקדמו כך הרחיקו אותי מארוחת החג, עשו את שלהם ואני נכנעתי. התקשרתי לבחור, הוצאתי אותו מ"הקניות" שלו וביקשתי שיבוא לדירתי. זה השלב בו אתה מבין שהולכים לדפוק אותך, ואיך לומר בלשון עדינה, ממתין בסבלנות שזה יקרה.

למה? אני ידעתי שהבעיה לא רצינית – שום דבר שזמן, סבלנות ופומפה ממש גדולה לא יכולים לעשות. ובכל זאת ביקשתי ממנו שיבוא וידפוק אותי. וזה כאב. רק תחשבו שלמרות שהורדתי את הבחור במאה חמישים שקלים (שילמתי במזומן, כנהוג במזרח התיכון), עדיין שילמתי לו סכום שהיה יכול להספיק לרכישת כ-12 חבילות טיטולים לבת שלי. כמה זמן לקח לבחור לסדר את התקלה? כחצי שעה של עבודה. כמה זמן לקח למחוק את החיוך שנמרח לו על הפרצוף שעה שלקח ממני את הכסף? אני מעריך שלפחות 24 שעות.

וזאת הרגשה מזופתת בכל קנה מידה. כל הדרך לארוחת החג חשבתי על הסכום היפה שהוא עשה בחצי שעה עבודה. ההרגשה הובילה להארה: עם כל הקידמה שחווה העולם, עם כל אנשי ההייטק שנדמה כי מתרבים בקצב מהיר יותר מערביי ישראל, בהחלט יכול להיות שבעוד כמה שנים המצב רק ילך ויחמיר. אחרי הכל, מי מכיר היום אנשים שמצהירים מילדות כי הם רוצים להיות אינסטלטורים? סופם של כל האינסטלטורים, באשר הם, שיהפכו למתי מעט באוכלוסיה הישראלית וכי המחירים שיגבו מאיתנו בעתיד רק ילכו ויאמירו. אם היום הוא לקח כל כך הרבה כסף, מה יקרה כאשר הוא יהיה היחידי בשוק?

האמת, מאז עברו יומיים ואני מרגיש קצת טוב יותר (ז"א יש עדיין סימנים, אבל הם כבר לא כחולים…). באותה הנשימה אני חייב לציין כי רוב בעלי המקצועות החופשיים הם לא אנשים שהייתי מוכן להתחלף איתם. הם באמת עובדים קשה בשוק קשה ממילא ולנקות שירותים ואמבטיות זה מקצוע קשה פי מאה מכל מה שאי פעם עשיתי בחיי. ובכל זאת, אם רק לא היו נותנים לנו את ההרגשה שהם דופקים אותנו בכל פעם מחדש…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטאשה  On מאי 24, 2007 at 9:04 pm

    אבל למה אתה מרגיש שנדפקת?
    הרי אם היית רוצה להמתין לצאת החג היית משלם פחות, לא? אבל לך דחוף (כי חג) והוא עסוק (כי חג) וזמנו יקר לא פחות משלך, והחג חגו לא פחות מחגך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: