מה הטעם המוזיקלי שלך?

חבר ביקש ממני להגדיר את הטעם המוזיקלי שלי. חשבתי וחשבתי. לא הצלחתי.

איך לעזאזל מגדירים בכלל טעם מוזיקלי? הרי מעטים הם האנשים שאוהבים סגנון מסויים אחד וזהו. אנשים בעלי פתיחות מוזיקלית שומעים ומנסים הכל. וגם אם לא הכל מוצא חן בעיניהם, עדיין לא סביר שהם אוהבים רק סגנון מוזיקלי אחד (ואם יש כאן מישהו כזה, שירים את ידו). אני אוהב מוזיקת רוק. מצד שני, אני מתחבר למלודיות. מצד שלישי, אני חוטא בעוונותיי בקצת בלוז, ג'אז לעיתים ואפילו, שומו שמיים, טיפטיפה קאנטרי. מה זה עושה אותי? איך אני מגדיר את עצמי?

בכלל, אני מחזיק בתיאוריה שההתפתחות המוזיקלית של כל אחד מאיתנו נעצרת בשלב מסויים ואינה ממשיכה הלאה. רובנו מפתחים טעם מוזיקלי מסויים בשנות העשרים והשלושים אולם ככל שהשנים עוברות, אנו נעשים יותר ויותר סגורים למוזיקה חדשה. יש לנו גם פחות זמן לשמוע מוזיקה חדשה ואעיז ואומר אפילו פחות סבלנות. כי הרי איפה כבר אנחנו יכולים לשמוע מוזיקה חדשה? בעבודה? בגלגל"צ? כשהייתי נער יכולתי לשכב על המיטה שעתיים ולשמוע שני דיסקים חדשים שקניתי האחד אחרי השני. היה לי זמן והייתה לי גם היכולת. היום, אם יש לי עשר דקות פנויות לעצמי, אני מנצל אותן בעיקר לשינה (ככה זה שיש תינוקת בבית…). יוצא שמוזיקה חדשה שאני מחליט שאני רוצה לשמוע, אני שומע בעיקר באוטו, בדרך לעבודה.

העניין הוא שבאוטו דעתך מוסחת גם מדברים אחרים. בין עם זה נהג שחותך אותך, אשתך שמתקשרת לבקש שתקנה חלב כי נגמר או סתם עפיצות של בוקר, לא תמיד אתה מצליח ממש להקשיב למוזיקה. ז"א, אתה שומע, אבל לא ממש מקשיב. ומשם הדרך חזרה למוזיקה הישנה והמוכרת קצרה מאוד. אחרי הכל, אותה אתה כבר מכיר ויכול לשמוע בחצי אוזן…

אז מצד אחד הטעם המוזיקלי שלי הוא מוגבל למדי ומתבסס בעיקר על חוויות מוזיקליות שחוויתי בגיל העשרה ואחר הצבא, כך שאולי טוב שאני לא מצליח להגדיר אותו. מצד שני, האם יש מישהו שיכול לשים את האצבע על הסגנון האחד והיחיד שאותו הוא אוהב? לא נראה לי שזה אפשרי…

והנה חמש עובדות שגיליתי על עצמי לאחר שכתבתי את הבלוג הזה:

1. ההתפתחות המוזיקלית שלי נעצרה בגיל 26
2. מצאתי שאני קשוב כיום יותר למוזיקה של קלטות ילדים מאשר למוזיקה שאני אוהב
3. יש לי בבית יותר דיסקים שיצאו בשנות ה-90 מאשר דיסקים שיצאו בשנות ה-2000
4. המקום היחידי ממנו אני שואב את הרעיונות למוזיקה חדשה הוא 88FM. העניין הוא שאם בזמן המועט שיש לי אני מאזין לרדיו, אין לי כמעט זמן לשמוע דיסקים חדשים.
5. קניתי השבוע את הדיסק החדש של נורה ג'ונס. עוד לא אבדה תקוותנו…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דיקלה  On פברואר 19, 2007 at 11:41 am

    מנהל שיווק עם רקע עיתונאי או עיתונאי עם רקע שיווקי?

  • בועז כהן  On פברואר 21, 2007 at 4:29 pm

    אתה כותב "אני מחזיק בתיאוריה שההתפתחות המוזיקלית של כל אחד מאיתנו נעצרת בשלב מסויים ואינה ממשיכה הלאה".

    לדעתי, זה לא נכון. התפתחות מוזיקלית אינה נעצרת אצל מי שבאמת אוהב מוזיקה (והדגש על "באמת").

    ואהבתי את ההתייחסות ל-88fm
    (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: